השכלה גבוהה לעשירים בלבד:
רק 9% מבני היישובים העניים לומדים באוני'

למרות כל השינויים שחלו במפת ההשכלה הגבוהה בישראל - שצמחה והתרחבה גם למחוזות הפריפריה - דבר אחד לא השתנה: החלוקה הברורה בין אוכלוסייה מרקע סוציו-אקונומי גבוה לנמוך.

לפי נתוני סקר שנערך באחרונה, אדם עני שהתמזל מזלו והצליח להגיע ללימודים גבוהים לא יזכה כנראה לעשות זאת באחת האוניברסיטאות ובוודאי שלא במכללה פרטית, אלא ייאלץ להסתפק במכללה אזורית.

הסקר בדק את מצבם הכלכלי של כ-5,000 סטודנטים במוסדות שונים להשכלה גבוהה, והוא נערך על ידי "מעל הממוצע" - מיזם פרטי לאיסוף נתונים ולדירוג המוסדות האקדמיים בישראל. מתוצאות הסקר עולה, כי המוסדות המובילים בשיעור סטודנטים המגדירים את מצבם הכלכלי כ"מעל הממוצע" הם המרכז הבינתחומי בהרצליה, הטכניון בחיפה ואוניברסיטת תל אביב - 44% עד 52% מהסטודנטים. בכל האוניברסיטאות ובמכללות הפרטיות היוקרתיות, שיעור הסטודנטים המגדירים את מצבם הכלכלי כנמוך, אינו עולה על 14%.

מצבם הכלכלי של הסטודנטים שהשתתפו בסקר לא הוגדר על ידי בדיקת נתוני הכנסות ההורים, אלא על ידי תשאולם באופן אישי. "קשה להגדיר את מצבם הכלכלי של סטודנטים, כי מקורות ההכנסה שלהם מגוונים", אומר גיא יריב, מנכ"ל "מעל הממוצע". לדבריו, "משמעות הדבר היא שכמות הכסף העומדת לרשות הסטודנט אינה תלויה רק בכמה הוא מרוויח אלא גם במרכיבים אחרים, כמו עזרה מההורים ומלגות. כך שאין דרך אמיתית למדוד אותה מלבד לשאול אותם".

על פי ההצהרות הרווחות, שערי ההשכלה הגבוהה פתוחים לכולם, אך לפי נתונים שעיבדו אנשי מרכז אדוה - מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל - מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בפועל לבאים מרקע מבוסס יותר קל לפתוח אותם: כ-37% ממסיימי התיכון ביישובים המדורגים במצב הסוציו-אקונומי הטוב ביותר הגיעו ללימודים באוניברסיטה, לעומת כ-9% מבני היישובים המדורגים בתחתית הרשימה. השאר מוצאים את מקומם במכללות אזוריות או ברוב המקרים, לא לומדים כלל.

לפי נתונים של מרכז אדוה, הפער החברתי נשמר גם במכללות, שהנימוק העיקרי להקמתן היה פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לבני נוער שאינם נמנים על השכבות המבוססות. ואולם, שיעור הסטודנטים במכללות המגיעים מיישובים שמצבם הכלכלי-חברתי מוגדר כטוב ביותר הוא כ-17% - פי עשרה משיעורם של הבאים מיישובים שמצבם מוגדר כגרוע ביותר, 1.7%.

לדברי ד"ר שלמה סבירסקי מהמרכז, מקרב מסיימי בית ספר תיכון, רק 13.5% מהאוכלוסייה הערבית וכ-23% מהספרדים המשיכו ללימודים אקדמיים - לעומת כ-38% מהאשכנזים. לדבריו, ההשוואה הפופולרית בין המצב מלפני ארבעים שנה להיום, היא "כמו לומר שבשנות החמישים כולם גרו בפחונים והיום לכולם יש בתי לבנים". "המערכת אמנם התרחבה, וכמעט לכל אחד בישראל יש בית לבנים", מוסיף סבירסקי על משקל אותה מטאפורה, "אבל יש כאלה שיש להם וילות בהרצליה ויש כאלה שיש להם דירת שיכון שלא שווה הרבה".

עוד אומר סבירסקי, כי אחת הסיבות המרכזיות לכך שהמוסדות להשכלה גבוהה ממשיכים להיות מאוכלסים בעיקר בבני המעמד הגבוה מקורה בלימודים התיכוניים. כיום, 40-35% מבני הנוער עדיין לומדים במסלולים מקצועיים, הקיימים בעיקר ביישובי הפריפריה. הסיכוי להגיע לאוניברסיטה מתוך נתיב עיוני גבוה פי ארבעה מהסיכוי לכך מנתיב מקצועי, והסיכוי להגיע למכללה אקדמית מנתיב עיוני גבוה פי 2.5 לעומת הסיכוי לכך מנתיב מקצועי. במקרים רבים, תעודת הבגרות של תלמידי בית ספר מקצועי ושל בני נוער מקבוצות עניות אחרות לא תספיק לקבלה למוסד להשכלה גבוהה.

לדברי פרופ' שלמה גרוסמן, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, "הגברת הנגישות" היא יעד של הוועדה. לדבריו, "במכללות הפער צוצמם בצורה משמעותית, בעיקר בצפון ובדרום. גם במגזר הערבי בצפון רואים זאת. למשל, סטודנטים ערבים מהווים כ-50% ממכללת צפת, כ-40% ממכללת הגליל המערבי וכ-30% ממכללת עמק הירדן".

מאמרים נוספים על 'מעל הממוצע'