במאמר הקודם (מה עושים הבוגרים) ראינו את מהלך הקריירה בחשבונאות: הסטאז', בחירת המשרד או עבודה בחברה, והאפשרות לפתוח משרד עצמאי.

המדריך להשכלה גבוהה מתבסס על מחקר מקיף בשלושה ערוצים מקבילים: מחקר כמותי שכלל סקר של 5,200 סטודנטים, מחקר איכותני שכלל ראיונות עומק עם כ-500 סטודנטים וכ-120 חברי סגל ואנשי מקצוע בתחומים השונים. על המחקר פיקח פרופ' יעקב הורניק, לשעבר ראש החוג לניהול באוניברסיטת תל אביב, ומומחה בעל שם למחקרי שוק (לחץ כאן להסבר מקיף על שיטות המחקר ).  הערוץ השלישי היה איסוף מידע מהגופים השונים בתחום, כגון החוגים לחשבונאות, המוסדות האקדמיים, משרדי ראיית חשבון גדולים, ומועצת רואי החשבון.  וכאן נתקלנו בבעיה.

כמו לשכת עורכי הדין, גם מועצת רואי החשבון מנהלת מעקב אחר שיעורי ההצלחה של תלמידי מוסדות שונים בבחינות ההסמכה. אולם בניגוד ללשכת עורכי הדין, רואי החשבון מסרבים לפרסם את התוצאות. למעשה, אפילו המוסדות עצמם מקבלים את התוצאות רק בתנאי שייתחייבו שלא יעשו בהם שימוש או יפרסמו אותם. סדרת פניות שלנו לקבל את המידע נתקלה בקיר של התנגדות.

התוצאה היא, שמועמדים המתלבטים בבחירת מקום ללמוד חשבונאות אינם מקבלים פריט מידע רב ערך. גם מעסיקים, המחפשים רואי חשבון, אינם יכולים להעריך את רמת המוסד שממנו מגיעים המועמדים. כך גם קורה, שכל מוסד שאתו דיברנו, השתבח בציונים הגבוהים שאותם משיגים תלמידיו בבחינות – ולנו אין דרך לדעת את אמיתות הדברים. התוצאה היא, שאין תמריץ אמיתי למוסדות להשתפר.
לפיכך אנו מנסים להשיג את המידע תוך הסתמכות על חוק חופש המידע. זהו תהליך משפטי שטרם הסתיים כשהספר ירד לדפוס, אך אנו ממליצים לעקוב אחרי אתר האינטרנט שלנו לעדכונים בנושא.