החוג להנדסת אלקטרוניקה במכללה האקדמית להנדסה בירושלים הוקם לפני ארבע שנים. מדובר בחוג קטן, ושיעורי הנשירה בו מעטים עד שואפים לאפס, מה שאינו אופייני לרוב מסלולי ההנדסה בכלל, ולהנדסת אלקטרוניקה בפרט. למרות המאמצים הרבים שהיא משקיעה בשדרוג, שכבר אושר בחוגים אחרים, המכללה טרם קיבלה היתר להעניק תואר בוגר במדעים (BSc), ובינתיים התואר שניתן הוא בוגר בהנדסה (BTech), שהוא יוקרתי פחות. הסטודנטים מודאגים ומוטרדים מאוד מחוסר השקיפות ומאי-הוודאות: "ההנהלה עדיין לא אמרה לנו שום דבר, כיוון שכבר שילמנו אז הם לא מדברים אתנו". אי-הבהירות בנוגע לעתיד התואר פוגמת בשביעות הרצון של הסטודנטים, ונראה שגם מקשה על יצירת קשרים, כך שבמקום שתיווצר אווירה חברית ונעימה, היא מלחיצה ותחרותית.

אקדמי: רוצים Bsc כדי להעלות את הרמה
בשל גילה הצעיר של התוכנית, הכיתות כאן קטנות והיחסים עם המרצים טובים. הם מכירים את התלמידים בשמותיהם, וניתן לשוחח אתם ועם הדיקאן האקדמי, גם לאחר השיעורים. בסקר שערכנו, השיגה המכללה ציון גבוה (4.1 מתוך 5) בשאלה שעסקה ביכולת לגשת למרצים באופן בלתי פורמלי. זהו אחד הציונים הגבוהים מבין המסלולים השונים, ומאשר את דיווחי הסטודנטים בנושא. המורים בחוג לאלקטרוניקה מצטיירים כאנשים שנותנים הרבה ומשתדלים לטפח את הסטודנטים. בשונה מרוב המסלולים, הלימודים כאן אינם קשים במיוחד, וניתן להגיע להישגים סבירים גם לאחר השקעה לא גדולה מדי. השיעורים פרונטליים, ובשנים הראשונות המרצים חוזרים על חומר בסיסי למדי, וגם מפנים זמן רב למדי לשאלות תלמידים, שחלקן (לדעת עמיתיהם לספסל) ברמה נמוכה מאוד.

חוגים להנדסת חמשל ואלקטרוניקה אורט בראודה טכניון המרכז האקדמי רופין מכללת יהודה ושומרון אוניברסיטת תל אביב שנקר אוניברסיטת בר אילן המכון הטכנולוגי חולון המכללה להנדסה י-ם מכון לב אוניברסיטת בן גוריון מכללת סמי שמעון דירוג 2005 דירוג 2006

אף על פי שרמת ההקשבה סבירה, נדמה שהמרצים אינם מנהלים את השיעורים בקצב וברמה גבוהים, מה שמעורר תחושת אכזבה אצל סטודנטים לא מעטים. לתחושת הסטודנטים שדירגו אותם, רק בשנה השלישית דרגת הקושי של הלימודים עולה ותחושת ההחמצה נעלמת. כששאלנו את הסטודנטים עד כמה הלימודים מעוררים חשיבה עצמאית, הממוצע שדיווחו הסטודנטים במכללה היה הגבוה ביותר מבין המסלולים השונים (4.1 מתוך 5).

הגישה הרכה של המרצים ניכרת גם במבחנים: הם הוגנים, לא קשים במיוחד, ורמת הציונים גבוהה (בסביבות 0-85). אף שהסטודנטים מעריכים את המרצים כאנשי מקצוע, הם סבורים שרמת ההוראה טובה, אבל "לא היסטרית. לא נתקלתי במרצים שהשאירו עלי רושם עמוק, או שהחומר שהעבירו עניין במיוחד". כאשר תלמידים העירו למרצים הגרועים, התוצאות היו חלקיות. מקצתם שינו הרגלי הוראה לקויים (למשל ,למחוק מהר את הלוח עוד לפני שהתלמידים סיימו להעתיק) ואחרים לא. גם פניות התלמידים להנהלה בנושא ההוראה אינן נענות תמיד, לפעמים משום שבאותו תחום תוכן קשה לגייס מרצים מוצלחים. למעשה, המכללה מתקשה גם לגייס מתרגלים מנוסים, ולכן חלק מהמתרגלים הם תלמידי שנה ג' ו-ד' של המוסד עצמו. סטודנטים סיפרו שהקשר בין המתרגלים למרצים מועט, מה שיוצר בלבול ומשבש את ההבנה של החומר.

לימודי הנדסת אלקטרוניקה בהחלט נתפסים כאן כאתגר (4.0, במרכז הטבלה) והסטודנטים במכללה לומדים בבית 14.9 שעות שבועיות בממוצע. זאת כמות שעות לא מבוטלת, בהשוואה למכללות אחרות, ואפילו בהשוואה לטכניון, הידוע כמוסד ש"דורש חרשנות" (שם לומדים 15.8 שעות בממוצע, הבדל של פחות משעה אחת).

תנאים ושירות: ציוד חדיש - מעבדה להרכבה
25% מהסטודנטים שסקרנו דיווחו כי בחרו במכללה בגלל התנאים והשירות, יותר מבכל מקום אחר. הציוד במעבדות האלקטרוניקה והמחשבים נחשב לאיכותי וזמין (הציון 3.6 , כמו במכללות אחרות). אמנם מדובר במעבדה חדישה, אך אין מה להשוות בין הציוד המעבדתי במכללה, לבין הציוד במעבדות ותיקות יותר ועתירות מכשור, כמו זו שבטכניון (4.3).

בנוגע לתנאים הכלליים, הסטודנטים כאן אמנם מרוצים יותר מאשר בחוגים אחרים במכללה (3.5 לעומת 3.3 בהנדסת תוכנה), אולי כי החוג החדש נותן ציוד חדש. עם זאת, התנאים עדיין לא הרשימו אותנו - חסרים דשא ופינות ישיבה, ואין שירותים כמו כספומט או חנות כלי כתיבה. לעומת זאת, יש נוף ירושלמי מרהיב. לגבי השירות המינהלתי אמרו לנו ש"יש מקום לשיפור", אבל לא נשמעו טענות של ממש, וגם בסקר שלנו התוצאות במקום טוב באמצע: שירותי המינהלה קיבלו ציון 3.1 מתוך 5, ממש באמצע הטווח, וכך גם שירותי המזכירות.

חברתי: לא נחמדים במיוחד...
היחסים בין הסטודנטים תקינים, אף שקיימת תחרותיות במידה לא מבוטלת. הדבר התבטא גם בסקר שלנו: 28% מהסטודנטים שהשתתפו בסקר תיארו את חבריהם כ"תחרותיים", אמנם פחות מבאוניברסיטאות (34% בטכניון), אבל יותר מבכל המכללות (למשל, רק 15% במכון לב). "אנשים אוהבים להביע את דעתם, לצעוק אותה ולהילחם על ציונים. זה יוצר אווירה לא נעימה בכיתה. התלמידים מנסים ללקק למורים, להראות שהם יודעים את התשובות". באופן לא מפתיע, לעתים קרובות התחרותיות באה לידי ביטוי ב"חיי היום יום" של הסטודנטים במכללה. יש כאלה שמסרבים לעזור או להראות את פתרונות התרגילים שלהם, מה שלא מתקבל באהדה על ידי "חבריהם" ללימודים ("זה מגעיל"). על פעילויות חברתיות מעבר לשעות הלימודים לא שמענו, וגם בסקר שלנו לא גילינו נתונים מפתיעים בתחום זה.

כל הזכויות שמורות © מאי 2005