שתי הערות מתודולוגיות חשובות: ראשית, את כל המידע בסקירה זו גילינו מהסטודנטים, כיוון שאתר האינטרנט של החוג הוא מהחלשים שראינו, ואינו כולל מידע בסיסי ביותר, כמו שמות חברי הסגל או רשימת הקורסים. החוג גם לא הסכים לחלוק איתנו שום סוג של מידע כשפנינו אליו.

שנית, משום שזהו חוג צעיר, מספר התלמידים מצומצם ובהתאם פעלנו לדגום מספר השווה למחצית הסטודנטים בשנתון, אבל זה עדיין פחות מהמספר הסטנדרטי.

בניגוד למסלולים אחרים בפקולטה להנדסה בשנקר, כאן הסטודנטים חלקו מחמאות למרצים שלהם: "המרצים מאורגנים מאוד, כמו לקרוא ספר מסודר עם הסברים ודוגמאות"; ואף נתנו להם ציון גבוה (3.25 מתוך 5) במדד העניין, בלי ספק גבוה יותר מבכל האוניברסיטאות. גם בנושא הנגישות קיבלו המרצים ציון 4.0 (מקום רביעי, שאותו הם חולקים עם מכללת ספיר ועם המכללה להנדסה בנגב. עם זאת, לא הכול יכול להיות מושלם: המרצים קיבלו את הציון הנמוך ביותר מבין המכללות, בנכונות לענות על שאלות.), ובנוסף , שמענו תלונות מפתיעות אך חוזרות על כך שהמרצים "אדיבים מדי", כשהם מחליטים אם לדחות מועדי הגשה של עבודות או של מבחנים.

על רוב המתרגלים לא שמענו הערות לפה או לשם, אבל אחד מהם הוגדר כ"מורה מחונן, צריך להחליף אותו עם המרצה" (אופציה לגיטימית לחלוטין: בשנקר יש מתרגלים בעלי תואר שני ואפילו דוקטורט). הסוד הקטן של התרגולים בשנקר הוא, שלעתים פותרים בהם את שיעורי הבית, וכך חוסכים לסטודנטים זמן.

רמת הדרישות, מתברר, איננה נוראית כלל: הסטודנטים מקדישים רק 9.3 שעות בשבוע ללימוד עצמאי, במקום הרביעי מהסוף מבין מסלולי הנדסת תוכנה. עדיין, את מרבית הזמן הזה הם מקדישים לפתרון שיעורי הבית להגשה, שמצריכים פעמים רבות שימוש במעבדות (כלומר - לא בבית, בפיג'מה ועם אוכל של אימא). המבחנים אינם נחשבים קשים, בניגוד למגמה השוררת במסלולי ההנדסה, וחלק מהשאלות נפתרות במהלך ההרצאות (כך שמומלץ להגיע). חלק מהסטודנטים, שמעריכים את העובדה שהמכללה אינה מנסה להכשיל אותם, זוכרים בכל זאת שקל אינו תמיד טוב: "עושים לנו יותר מדי הנחות, ואני לא יודע מה באמת הרמה שלי ומה אני שווה". יתרה מזאת, היחס של הסטודנטים לתלמידים האחרים חושף הערכה נמוכה במפתיע. ציטוט אחד (לעומת רבים אחרים שהנייר אינו סובל), בא להסביר את אי הנכונות של המרצים להשיב לשאלות: "הם צריכים לעצור כל כמה דקות, ולענות לשאלות של סטודנטים שלא קראו את החומר, או לא הספיקו לכתוב את המשפט הקודם".

בהמשך למגמת חוסר שביעות הרצון שאפיינה את הסטודנטים שריאיינו, ביחס למרצים, הם לא חסכו את שבט ביקורתם גם מהמזכירות, ונתנו להן את הציון 3.2, אף הוא אחד הנמוכים בסקר שלנו. הסיבה העיקרית לציון הנמוך היא, ככל הנראה, התחושה שסטודנט שמגיע לבקש עזרה מהמזכירות הוא פולש לא רצוי, ומוטב לו ללכת. אחד הסטודנטים אף אמר, שהמזכירות אינן נמצאות תמיד בשעות הקבלה. השירות המינהלתי זכה לתלונות (אם כי פחות), וקיבל ציון בינוני 3.3 (מקום 8).

אף שבית ספר שנקר היה הראשון בארץ שהתקין רשת אינטרנט אלחוטית לשימוש הסטודנטים, רוב התלמידים להנדסת תוכנה אינם מרוצים משירותי המחשב, והחוג זכה לציון נמוך גם בקטגוריית הנגישות למחשבים ולמכונות צילום (3.3) - שזו בעיה למי שעיקר לימודיו נוגעים למחשבים. בנוסף, הסטודנטים התלוננו על שעות פתיחה לא מספקות של המעבדות; הסיבה, היא, בין היתר, סטודנטים לעיצוב, שזקוקים לתוכנות שאינן קיימות על המחשב הביתי שלהם, ומפיקים פרוייקטים שלמים במעבדות. מעבר למחסור בציוד לימודי, גם תנאי הלימוד אינם מרשימים מאוד את הסטודנטים, או כפי שהגדיר זאת אחד הסטודנטים שסקרנו: "קמפוס קטן, אין מדשאות נרחבות או גינות פורחות - בקיצור, לא יותר מבסדר". הציון שניתן במדד התנאים, 73, אכן משקף גישה זו וממקם את בית הספר גם כאן בשליש התחתון של הדירוג.

הסטודנטים בשנקר הפתיעו אותנו מאוד בביקורת הארסית שהייתה להם אחד על השני, שהייתה צינית כל כך, אולי היא סוג של הומור פנימי. מעבר להארה על קצב הלימוד, האפיון החברתי שהם הציגו היה: "הרוב הם צפוניים שלא התקבלו לאוניברסיטה, ורצו להיות מהנדסים". המספרים מסכימים: הסטודנטים לתוכנה זכו למקום השני במצעד הצפונבונים שלנו, אחרי האוניברסיטה העברית (מעוזים צפוניים כמו אונ' תל אביב או הרצליה לא כלולים בדירוג). בנוסף הם בפיגור ניכר אחרי הסטודנטים ברוב המסלולים בלמידה משותפת (הם לומדים עם 1.2 חברים בשבוע, מקום רביעי מהסוף).

נדמה שהסטודנטים נהנים להציג עוינות, ורבים מהציטוטים ששמענו כל כך בוטים שלא העזנו להביא אותם לכאן. ציון הגיבוש שלהם, 3.3, הוא במקום טוב באמצע. הם גם מבלים יחד לא מעט (יותר מחמישה מסלולים אחרים) ושמחים לעזור זה לזה ב"עבודה משותפת" (כלומר, העתקה) כשהם מקבלים הבטחה ששמם לא ייתפרסם. הסטודנטים כאן לא תחרותיים (אף לא אחד מהם תיאר את עצמו או את חבריו כתחרותיים, תוצאה שאפילו המשפחה הזעירה ברופין לא הצליחה להגיע אליה), אלא "משתדלים לעבור את התואר בשלום גם בלי להיות מצטיינים".

כל הזכויות שמורות © מאי 2005