במידה מסוימת נדמה שהסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה מתנדנדים בין ההרגשה כמו סטודנטים של אוניברסיטה, לבין ההרגשה שהם מקבלים מעט פחות. רמת הלימודים, הם מדווחים, גבוהה ("צריך לזכור שזאת אוניברסיטה ולא מכללה"); אבל מבחינת ההוראה והאווירה, לא כולם סבורים שניתנים להם מלוא התנאים שלהם זוכים סטודנטים במסלולים "פחות עצמאיים".המסלול מדורג במקום ממוצע עד נמוך מאוד ברוב המדדים המשולבים שלנו, ונראה שהסיבות העיקריות ללמוד בו הן גמישות מקסימלית, יכולת לשלב את הלימודים עם דברים נוספים (בדרך כלל - עבודה), ודרישות הקבלה הידידותיות (כפי שדיווחו 45% ממשתתפי הסקר שביצענו).

הלימודים באוניברסיטה הפתוחה שונים מאד מכל מוסד אחר אותו אנו סוקרים כאן, ובהתאם השוואה בין פרמטרים שונים איננה תמיד רלוונטית. למי ששוקל את הלימודים כאן, אנו ממליצים לקרוא את הפרק על כלל המוסד כדי ללמוד יותר על ההבדלים.

הרמה האקדמית בחוג לכלכלה וניהול של האו"פ גבוהה מאוד, חשים תלמידי המסלול, ועומס הלימודים כבד עליהם. בקורס ממוצע בכלכלה יש שמונה מטלות, כשהסטודנט צריך להגיש מינימום של חמש מטלות על מנת לקבל זכאות לגשת לבחינה. למרות התלונות, הסטודנטים לא ממש נאלצים להשקיע זמן רב יותר בבית מאשר במסלולי כלכלה וניהול אחרים (7.6 שעות שבועיות, לעומת 9.4 באוניברסיטת חיפה). הסתירה מוסברת בכך שרבים מהסטודנטים כאן אינם לומדים מערכת מלאה, אלא פורסים את התואר על פני יותר משלוש שנים. ייתכן גם, שהקושי נובע מכך שההתמודדות עם חלק גדול מהחומר נעשית לבד ("התמודדות רבה עם חומר קשה בלי עזרה"), ואצל רבים מהסטודנטים, כל זה בו-זמנית עם עבודה במשרה מלאה. סטודנט מותש תיאר זאת כך: "אני לוקח שלושה קורסים בסמסטר, ועובד משרה מלאה. בפועל זה משאיר לי רק את יום שבת לנוח, וגם אז אני עושה מטלות".

לגבי ההוראה, הדעות חלוקות, ומשקפות, כנראה, את המספר הרב של המנחיםבכל הארץ, ואת השונות בין הסטודנטים. מצד אחד, שמענו מסטודנטים על מרצים ש"מעבירים מקסימום חומר במינימום זמן"; המפגשים דחוסים מאוד וכמות החומר עצומה, כך שכל עיכוב קטן "יוצר פאניקה אצל המרצה". "רמת ההוראה לא משהו, המורים באים להעביר את החומר ולא יותר, הם לא ממש באים ללמד", כך אמר לנו סטודנט בשנה ב'. מצד אחר, הסטטיסטיקה מלמדת דברים שונים מעט: הסטודנטים שנשאלו על מידת העניין בהרצאות נתנו ציון 3.8 מתוך 5- גבוה במיוחד. מבחינת האפשרות לקבל מידע נוסף מהסגל, האוניברסיטה הפתוחה מציעה אפשרויות מעניינות למדי: אפשר להתקשר לכל מנחה שמלמד את אותו הנושא, מכל סניף של האוניברסיטה הפתוחה. בנוסף, קיים הפורום של החוג באינטרנט, שבו עונים המרצים מכל הארץ, המלמדים את אותו הקורס, לשאלות הסטודנטים: "יש מנחים שעונים לשאלות בפורום אפילו בארבע-חמש בבוקר, הם ממש תותחים וממש רוצים לעזור". במדד גישה בלתי פורמלית למרצים, אכן ניתן ציון מכובד בהחלט, במיוחד ביחס לתחום הכלכלה -3.7 מתוך 5.

בהמשך לגישת התכל'ס, המנחים מדברים באופן ברור מאוד, ומבססים את השיעור על החומר ביחידות הלימוד. אין סטיות מהחומר, ואין יותר מדי זמן לשאלות. אולם, אם יש שאלות, המרצים עונים עליהן היטב, כנראה, מאחר שקיבלו ציון 3.8 (מעל הממוצע הארצי) גם במדד זה. הסטודנטים אינם מרוצים מהעובדה שהאו"פ אינה מקיימת שיעורי תרגול, שתלמידי כלכלה במוסדות אחרים רואים אותם כחיוניים להבנת החומר ולהצלחה במבחנים: "קורסים של מקרו ומיקרו, שסטודנטים באוניברסיטה לומדים בעיקר מהמתרגלים, אנחנו צריכים ללמוד כמעט לבד, וזה קשה מאוד".

המבחנים מתקיימים בסניף של האו"פ בסוף כל סמסטר. כל מבחן אורך שלוש שעות, ו"מבוסס באופן בלעדי על החומר שנלמד בכיתה ובבית, מיחידות הלימוד". בניגוד לתלונות ששמענו במסלולי כלכלה אחרים, המבחנים הוגנים מאוד, "אין הפתעות". הם בנויים באותו הפורמט שנלמד בכיתה, ומכילים פחות או יותר את אותן השאלות שתורגלו. רמת החומר במבחן גבוהה מעט יותר מהנלמד. למרות הגישה ההוגנת, ממוצע הציונים בקרב הסטודנטים שסקרנו, 80.2, איננו מהגבוהים; כאמור, ייתכן שזה נובע מכך, שכאן הלימודים אינם, פעמים רבות, ראש סדר העדיפויות. תלונה נפוצה בחוגים אחרים לכלכלה, שלא שמענו כאן, היא תלונה על שיעורי כישלון עצומים בשנה א'. לא הצלחנו להבין האם שיעורי הנכשלים אכן נמוכים יותר, או שפשוט שיעורי נשירה גבוהים מקובלים באוניברסיטה הפתוחה, ולכן אינם זוכים להתייחסות מיוחדת מצדם של הלומדים בחוג.

התלמידים שלומדים בעיקר מהבית ומבקרים במשרדי המזכירות פעם בתחילת השנה, ופעם בסופה, חושבים ש"המזכירות סבבה, עוזרות כשצריך". לעומת זאת, הסטודנטים שמקבלים הנחיה מוגברת, ונזקקים לשירותי המזכירות ביתר אינטנסיביות, ופוקדים את משרדיהן לפחות פעם בחודש, מביעים את דעתם ש"הכול מסורבל, תשלחי פקס, תכתבי מכתב, אף אחד לא ייתן לך תשובה על המקום". הציון בסקר הוא מעין ממוצע של שתי הדעות - 3.3, לא נמוך ולא גבוה.

אנחנו ריאיינו וסקרנו בקמפוס בית בירם ובקמפוס הכפר הירוק. בשניהם הסטודנטים לא הרבו להתייחס לקמפוס עצמו, שאליו הם ממילא אינם מרבים להגיע. בביקור שלנו במקום התרשמנו לטובה מהניקיון, אך לא ראינו הרבה נוף, שירותים לסטודנטים או כיתות מרווחות. הסטודנטים עצמם דווקא שבעי רצון מהמצב, וכששאלנו בסקר על שביעות הרצון מהתנאים בקמפוס, הם העניקו ציון 4,- ציון גבוה בהחלט. העובדה הראויה לציון שהחניה בחינם (ליותר ממחצית הנסקרים יש רכב) משפרת את ההערכה,לתנאים.

חברתי:

למען הסר ספק, לא באים לאוניברסיטה הפתוחה כדי ליהנות מגיבוש ומהווי סטודנטיאלי, וכמובן שאף לא נסקר אחד ציין זאת כסיבה לבחירה במסלול. ועל כן, לא במפתיע, למידה עם חברים היא אירוע נדיר עד כדי בלתי קיים (ממוצע: 0.2 חברים בשבוע), וגם הגיבוש הוא לא משהו שתיתקלו בו(אם כי לאור מצב הגיבוש בחוגים לכלכלה, גם עם ציון נמוך של 2.8 במדד זה, המסלול מקדים חלק מקביליו האוניברסיטאיים).

אולי בגלל חוסר ההיכרות היחסי בינם לבין עצמם, לסטודנטים לא היו דעות מוצקות לגבי חבריהם למסלול: כשנתנו בסקר שורה של תיאורים, וביקשנו מהמשתתפים לציין אילו מהם מתארים את תלמידי המסלול, אף תשובה לא זכתה ליותר מ-20%, חוץ מאשר "משקיען" (וגם היא, עם 35%, עדיין מתחת לממוצע בלימודי כלכלה).

כל הזכויות שמורות © מאי 2005