מבוא >אקדמי: תוכנית לימודים >תעסוקה: מה עושים >חברה: מי לומד >שביעות רצון + דירוג
למי מתאים?
בניגוד לחשיבה המקובלת, משפטנים אינם זקוקים לזיכרון יוצא מן הכלל. מה שמשפטנים כן זקוקים לו הוא כושר ניתוח אנליטי, שיעזור להם "לפרק" את הבעיה המשפטית לגורמיה. כמו כן, גם בשל אופי הלימודים וגם בשל אופי המקצוע, משפטנים נדרשים ליכולת מילולית מעולה – גם בהבעה בכתב, גם בהבעה בעל פה, וגם בהבנת הנקרא והנשמע. בלי יכולת מילולית כזאת תתקשו מאוד להצליח בחוג למשפטים, ובמקצוע בכלל.
כישורים אחרים שיעזרו לכם הם ביטחון עצמי, כושר שכנוע, יכולת להקיש ממצב אחד לאחרים ולמצוא את המכנה המשותף בין תחומים שונים, תשומת לב רבה לפרטים הקטנים וחשיבה חריפה (בבר אילן ציינו בפנינו, שלבוגרי ישיבות יש יתרון יחסי בלימודי משפטים, מפני שהם רגילים להפוך בסוגיות, לדוש בהן, ואף למצוא את המשותף בין סוגיות שונות ורחוקות). עורך דין המתמחה בהופעה בבתי משפט צריך להיות בעל ביטחון כאשר הוא מופיע מול קהל; עם זאת, מערכת המשפט הישראלית אינה מתבססת על מושבעים, ולכן עורך הדין אינו נדרש להיות שחקן מהסוג שרואים בסדרות אמריקאיות. כמו כן, עורך דין נדרש להיות אדם בעל קשרי אנוש טובים וגישה טובה לבני אדם: רבים מהם יפגשו אנשים קשים, או אנשים המצויים בתקופות משבר בחייהם, ויידרשו להתמודד עמם בהצלחה.
מי לומד?
מתחילה, הרקע הסוציו-אקונומי והאישיותי של הסטודנט הממוצע למשפטים שונה מעט מזה של הסטודנט הממוצע להנדסה, או לפסיכולוגיה. מדוע שונה? מפני שמשפטים, להבדיל מרוב תחומי הלימוד שבמדריך, מלמדים בשני סוגי מוסדות בלבד: באוניברסיטאות ובמכללות פרטיות. לכן, הסטודנטים למשפטים תמיד יהיו אלה שהפגינו יכולת אקדמית גבוהה יותר מרוב הסטודנטים האחרים. לחלופין, הם יהיו בעלי הגב הכלכלי החזק יותר.
כשהשווינו בין התוצאות שקיבלנו בריאיונות עם הסטודנטים למשפטים, ובין התוצאות שקיבלנו בסקרים, שמנו לב לתופעה מעניינת: בריאיונות שערכנו, הסטודנטים למשפטים לא היססו להגדיר את חבריהם ללימודים כמשקיענים, כלחוצים וכתחרותיים. לעומת זאת, התמונה שהצטיירה בסקרים הייתה אופטימית יותר: 50% הגדירו את חבריהם ללימודים כמשקיענים (לעומת 56% בכלל המסלולים שסקרנו), 31% הגדירו את חבריהם ללימודים כלחוצים (לעומת 35% בכלל המסלולים), ו-37% הגדירו את חבריהם ללימודים כתחרותיים – אמנם מעט יותר תחרותיות בהשוואה לתלמידים בתחומי הלימוד הריאליים, אך בהחלט לא בהשוואה לתלמידים בתחומים לא-ריאליים אחרים (למשל, שיעור הסטודנטים התחרותיים בפסיכולוגיה ובמדעי ההתנהגות הוא 39%, וברפואה – 44%).
אז מה אנחנו מבינים מזה? אפשרות אחת היא, שהמיעוט התחרותי והלחוץ מאפיל על הרוב השפוי. אפשרות שנייה, שסטודנטים למשפטים אוהבים להתלונן... אפשרות שלישית היא, שקיימים הבדלים בין הסטודנטים למשפטים באוניברסיטאות לסטודנטים במכללות הפרטיות: אלה לחוצים ותחרותיים, ואלה – רגועים וידידותיים לסביבה. אם כך ואם כך, רמת הלחץ בחוג למשפטים אינה שונה מזו שבחוגים מבוקשים וקשים אחרים.
כפי שניתן היה לצפות מבדיקת סוגי המוסדות שבהם מלמדים משפטים, בקרב הסטודנטים למשפטים נמצא השיעור הגבוה ביותר של "צפונבונים" – 33% (!) מהסטודנטים למשפטים תיארו כך את חבריהם ללימודים. כמו כן, הסטודנטים למשפטים גם אופנתיים יחסית לסטודנטים ברוב החוגים האחרים – 20% מהסטודנטים הגדירו כך את הלומדים אתם, מה שנותן למשפטים את המקום השלישי אחרי הסטודנטים למדעי ההתנהגות והסטודנטים למינהל עסקים. אולי חבל, לכן, שבבית משפט הם חייבים ללבוש חליפה ועניבה שחורות. למרבה הצער, הסטודנטים למשפטים אינם חושבים שחבריהם הגונים במיוחד – רק 11% מהסטודנטים למשפטים הגדירו את חבריהם ללימודים כהגונים, לעומת 14% בכל המסלולים שסקרנו.
מבוא >אקדמי: תוכנית לימודים >תעסוקה: מה עושים >חברה: מי לומד >שביעות רצון + דירוג
מתוך "מדריך להשכלה גבוהה".
