"החוג לשינון מערכות" הוא השם שהדביק סטודנט לשלוש השנים הפרה-קליניות בלימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב. לימוד רפואה אמנם כרוך, בלי ספק, בשינון ובזיכרון, אולם לא ציפינו להגדרות כמו "מלחמת הזיכרון" ו"סיפור שחיקתו של אידיאל". עם זאת, הפקולטה התל אביבית נתפסת בעיני הסטודנטים חזקה מאוד בשנים הקליניות, ונהנית משם טוב – 84.7 מתוך 100 במדד יוקרה, שנייה רק לבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, בסקר שלנו.

אקדמי: מעניין יותר בשנים הקליניות

כאמור, הסטודנטים מרגישים שהם לומדים ה-מון, טענה החוזרת על עצמה בבתי הספר לרפואה. במקרה זה, נראה לנו שמדובר בתלונות המבוססות על השוואה לפקולטות תובעניות פחות בתל אביב ולא לסטנדרט ברפואה; מהסקר שערכנו עולה, כי בפקולטה התל אביבית משקיעים בממוצע 7.9 שעות שבועיות בלמידה בבית, נתון נמוך באופן ניכר מהממוצע הארצי בתוכניות הרפואה, העומד על 11.9 שעות (כמובן, יכול להיות גם שהסטודנטים לרפואה, כמו שאר הסטודנטים התל אביביים, נוהגים לבלות יותר מאשר סטודנטים אחרים). ייתכן שהמרירות נובעת מכך שהם אינם חשים עניין רב בלימודיהם – במדד גירוי אינטלקטואלי, קיבלה הפקולטה את הציון 3.6 מתוך 5, לעומת 3.9 בתוכניות המקבילות בבן גוריון, בירושלים ובטכניון. בריאיונות עם סטודנטים, שמענו שהמצב מתחיל להשתפר בשנה השלישית, והשנים הקליניות זוכות להערכה גבוהה מאוד ולשמות תואר כמו "התוכנית הטובה ביותר בארץ". יתרון חשוב לשנים הקליניות באוניברסיטת תל אביב הוא המספר הגדול, יחסית, של בתי חולים המסופחים לאוניברסיטה (יש 16), ובעקבות זאת – המגוון המרשים של הזדמנויות הקיימות להתנסות בהתמחויות שונות.

ההרצאות בשלוש השנים הפרה-קליניות מועברות, במקרים רבים, לא על ידי רופאים, אלא על ידי מרצים מדענים בתחומים רלוונטיים. המרצים עצמם נחשבים למומחים על ידי הסטודנטים (ציון ממוצע של 4.1 כששאלנו על "מרצים בעלי שם"), אולם בחלק מהמקרים, חובת ההוראה המוטלת עליהם אינה נעימה ממש לשני הצדדים המעורבים. הסטודנטים מדווחים שחלק מהמרצים הפרה-קליניים אינם טורחים לחדש או לעדכן את חומר הלימוד, וגם השאלות במבחנים נשארות זהות למשך כמה שנים, כך שההשתתפות בשיעורים, לטענת המשתתפים במחקר, בהחלט אינה חיונית. למען ההגינות נאמר, שהיו גם מרצים שצוינו לשבח על ההרצאות למופת שאותן הם טורחים להכין. סטודנט סיכם ואמר: "הססמה בלימודי רפואה בתל אביב היא – תעבור שלוש שנים ראשונות ואז תבוא ותלמד רפואה". במדדי ההוראה שבדקנו, דווקא זכתה הפקולטה לציונים סביב הממוצע של הפקולטות לרפואה (3.6 מתוך 5, כששאלנו האם המרצים עונים היטב) או מעליו (3.3 לעומת 3.3 ארצי, כשהסטודנטים התבקשו להעריך האם המרצים מעניינים), ואנו מאמינים שלשנים הקליניות, שכאמור נחשבות מוצלחות יותר, הייתה השפעה חיובית על הממוצעים.

כדי לשים דגש חזק יותר על מרכיב האישיות של הרופאים העתידיים, תנאי הקבלה שונו, ואל ציוני הבגרות וציון הבחינה הפסיכומטרית התווסף ציון של מבחן סימולציה (שנערך החל משנה"ל תשס"ה) במרכז הסימולציות בתל השומר. שינוי זה אושר בעקבות קורס שעברו הסטודנטים משנה ד' במרכז, שבו צולמו בעת "טיפול" בחולים, שאותם גילמו שחקנים מקצועיים. אלה שהתנסו בחוויה סבורים ש"זו הפעם הראשונה והאחרונה שאנחנו רואים את עצמנו – איך אנחנו מדברים אל אנשים, איך אנשים מגיבים אלינו – זה חשוב מאוד, כי להרבה דברים בכלל לא היינו מודעים". את השפעותיו של שינוי זה ודאי נוכל לראות במהלך השנים הבאות.

תנאים ושירות: אימא של כולם

שירותי המזכירות של שלוש השנים הפרה-קליניות זוכים לשבחים רבים, ובסקר שערכנו היא קיבלה ציון ממוצע של 4.21 מתוך 5 – גבוה מאוד (חצי נקודה מעל בן גוריון, ונקודה שלמה מעל רפואת שיניים). מזכירת הפקולטה היא "שם דבר", עובדת עשרות שנים בתפקיד, כולם זוכרים אותה (לטובה), והיא זוכרת את כולם גם כן. הסטודנטים התרשמו עמוקות מהזיכרון הפנומנלי שלה בנוגע ל"כל מי שלמד אי פעם בפקולטה, שמו, שנת הסיום שלו ובית החולים שבו התמחה". נוסיף עוד רק, שבכנס בוגרים לציון 40 שנה להקמת בית הספר לרפואה בתל אביב, היא הועלתה לבמה לאחר כבוד, שם שרו לה שיר כל בוגרי בית הספר לרפואה שעברו תחת שרביטה.

את הקמפוס תיארו חלק מתלמידי הרפואה כ"מגניב" "כיפי", ו"קוסמופוליטי", אך הפקולטה אינה ממוקמת במקום מרכזי בו, דבר שמצער חלק מהרופאים שבדרך, שמרגישים שהם מפספסים מעט את החוויות שיש לסטודנטים אחרים. עם זאת, מצבם עדיין טוב יחסית לסטודנטים לרפואה בשאר האוניברסיטאות, המנותקים לגמרי מהקמפוסים הראשיים מבחינה גיאוגרפית.

חברתי: זמזום הדבורה

התחרותיות אינה מורגשת במיוחד בחוג, אמנם רוב האנשים הישגיים מאוד, בעלי שאיפות גבוהות ובעלי רצון להיות הטובים ביותר (לא מפתיע, בהתחשב במה שהיו צריכים לעבור כדי להגיע לכאן), אבל ממה שדווח לנו, הדבר לא בא על חשבון אנשים אחרים. לדברי הסטודנטים, הלימודים עצמם מתבצעים ב"כוורות" – יש מרכז המורכב מסטודנט או מסטודנטית שנמצאים בכל השיעורים ומסכמים בעבור יתר חברי הכוורת – 10-6 סטודנטים המסתמכים על החומר. כל הסטודנטים מעבירים ביניהם סיכומים, כולל בין השנתונים.

בדומה למקומות אחרים, גם כאן יש אגודת סטודנטים נפרדת לתלמידי הרפואה – "ועד הכיתה". למרות תלונות של הסטודנטים על היעדר זמן פנוי לחיי חברה, נראה שהם דווקא נהנים יותר מאלה הלומדים בתוכניות רפואה אחרות – התל אביבים יוצאים לבלות בממוצע 1.8 פעמים בשבוע, לעומת ממוצע ארצי של 1.50 בשאר ה"רפואיות". אין להמעיט גם בחוויה של לימודים בעיר גדולה ותוססת – בסקר שלנו קיבלה הפקולטה ציון 4.3 מתוך 5 על שביעות רצון מהאזור.