המסלול האקדמי של המכללה למינהל הוא המכללה הפרטית הוותיקה והגדולה בישראל. המכללה למינהל הוקמה על ידי הסתדרות הפקידים, ובמשך עשרות שנים עסקה בהכשרה בתחומי המזכירות, הנהלת החשבונות וכיוצא באלה מקצועות לא אקדמיים. כשהתירה המל"ג לגופים לא אוניברסיטאיים להעניק תואר אקדמי, כבר הייתה למכללה למינהל תשתית הוראה נרחבת, ואכן - זו המכללה הפרטית הראשונה שהוקמה. משמעות ותק זה היא, שביחס למכללות אחרות, בוגרי המכללה למינהל יפגשו בשוק העבודה בוגרים רבים יותר וותיקים יותר (ולכן גם בכירים יותר) של המוסד שלהם. כמו כן, הם יפגשו מעסיקים שהעסיקו בוגרים רבים יותר מהמוסד שלהם.

 

המסלול האקדמי של המכללה למינהל (בהמשך נקרא לו פשוט המכללה למינהל) מלמד 9000 איש, ובזכות גודלו מציע מגוון קורסי בחירה ושירותי ספרייה ברמה אוניברסיטאית. המכללה מקיימת לימודים לקראת תואר ראשון בכמה מקצועות מבוקשים: משפטים, מדעי המחשב, מינהל עסקים, כלכלה, עיצוב פנים, תקשורת, כלכלה ומדעי ההתנהגות. תנאי הקבלה משתנים מתוכנית לתוכנית, אך באופן כללי ניתן לומר, כי על המועמד להיות בעל תעודת בגרות מלאה (בממוצע מסוים המוגדר לכל תוכנית), ציון בבחינה הפסיכומטרית (או חלופה של ציוני אמי"ר וממוצע בגרות גבוה). ככלל, הציון הפסיכומטרי הוא תנאי קבלה, ובמקרים מיוחדים מתקבלות חלופות. הקמפוס הראשי של המכללה נמצא בראשון לציון, אך החוג לתקשורת נלמד בתל אביב.

 

מוסדות נוספים מכללת תל חי מכללת הגליל המערבי אורט בראודה טכניון אוניברסיטת חיפה מכללת עמק הירדן מכללת עמק יזרעאל המרכז האקדמי רופין מכללת נתניה האונ' הפתוחה המרכז הבינתחומי שערי משפט מכללת יהודה ושומרון אונ' תל אביב שנקר אוניברסיטת בר אילן המכללה למשפטים הקריה האקדמית שלוחת דרבי מכללת ת"א-יפו המכון הטכנולוגי חולון המכללה למנהל מכללת הדסה האוניברסיטה העברית המכללה להנדסה י-ם מכון לב מכללת אחווה מכללת אשקלון מכללת ספיר אוניברסיטת בן גוריון מכללת סמי שמעון דירוג 2005 דירוג 2006

אקדמי: "יום אחד כל האוניברסיטאות יהיו כאלה"

בניגוד לסטודנטים רבים הלומדים במכללות, הסטודנטים במכללה למינהל מרגישים שהם לומדים במוסד יוקרתי ובעל מוניטין טוב; רבים מהם אמרו לנו ש"אם לא ללמוד באוניברסיטה, אז לפחות כאן". לגאווה שלהם יש בסיס - סקר בקרב מעסיקים שהתפרסם ב"הארץ" דירג את יוקרת המכללה במקום שלישי - אחרי העברית ותל אביב, אבל לפני בר אילן וחיפה. מי שרואה בלימודים מפתח לקריירה מקצועית ולא אקדמית, פשוט אינו צריך יותר.

 

מאחר שהמכללה למינהל אינה פועלת בחסותה האקדמית של אוניברסיטה כלשהי, לתחושה המוניטין נודעת חשיבות רבה, ונראה שהמכללה עושה רבות כדי ליצור אותה. למשל, כמו במרכז הבינתחומי בהרצליה, במכללה למינהל פועלים כמה מכוני מחקר, דבר המייחד מוסדות אלה מרוב המכללות האחרות בארץ; השקעה במחקר, ולא בהוראה בלבד, מאפיינת את האוניברסיטאות. המכללה גם מציעה מספר מרשים של מסלולים לתואר שני - משפטים, מינהל עסקים, והחל משנה שעברה גם ייעוץ ארגוני בחוג למדעי ההתנהגות.

 

מהמרצים הסטודנטים שבעי רצון על פי רוב: "למכללה יש מזל שמצאה מרצים כאלה". לדעתנו זה לא מזל, אלא ניהול נכון שעל פיו מרצים גרועים מועזבים, גם אם לא בקצב שהסטודנטים היו רוצים. רוב המרצים באים מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת תל אביב או מאוניברסיטת בר אילן; חלקם אנשי שטח. להוציא מקרים בודדים, הסטודנטים מרוצים מאוד מיחס המרצים אליהם, ורק קובלים על כך שהמרצים אינם נגישים דיים - נגישות המרצים במכללה למינהל (שקיבלה ציון של 3.8) נמוכה מהממוצע בכלל מוסדות הלימוד, ומזכירה יותר את נגישות המרצים באוניברסיטאות מאשר במכללות. בעיה אחרת שמציינים הסטודנטים בנושא איכות ההוראה, האופיינית כמעט לכל מוסדות הלימוד שבהם היינו, היא חוסר היחס של המכללה למשובים גרועים על מרצים: המשובים מחולקים, נאספים, ובכך מסתיים תפקידם; הסטודנטים צריכים ממש למחות כדי שמרצה רע יינזף או יוחלף.

 

עומס הלימודים במכללה אינו בעייתי במיוחד: הסטודנטים מבלים כ-8 שעות שבועיות בלימודים בביתם. השקעה זו פחותה מהממוצע בכלל מוסדות הלימוד שנסקרו, אך כלל אינה יוצאת דופן - לטוב או לרע - בקרב הסטודנטים של המכללות הפרטיות. ואכן, רק סטודנטים מעטים אמרו לנו שלא ניתן לשלב את הלימודים במכללה עם עבודה במשרה חלקית. למעשה, בניגוד לדימוי הילדים העשירים המפונקים, לתלמידי המכללה יש מוסר עבודה גבוה, ורבים מהם עובדים במקביל ללימודים - אולי פשוט הם חשים חובה להשתתף בעלות לימודיהם. לעומת זאת, סטודנטים שנרשמו למערכת שיעורים מלאה התלוננו שהמכללה אינה מעניקה די שעות תרגול; לטענתם, לו היו עוד שעות תרגול במערכת, הם היו יכולים ללמוד עוד פחות בבית. לרמת האתגר האינטלקטואלי שבלימודים נתנו הסטודנטים ציון של 3.7 - שוב, ציון נמוך מעט מהממוצע בכלל המדגם, אך קרוב לציונים שנתנו הסטודנטים ברוב האוניברסיטאות.

תנאים ושירות: "הכסף שלי שווה יותר מזה"

הקמפוס העיקרי של המכללה נמצא בראשון לציון, לשם הוא עבר מאזור גלילות. כיום רק החוג לתקשורת נלמד בגלילות, וגם הוא מיועד להעברה. הקמפוס אמנם גדול יחסית למכללות אחרות, אך כשמביאים בחשבון שהמכללה מלמדת 9000 איש בשנה (אוניברסיטת חיפה, להשוואה, מלמדת 13,000), התוצאה היא שהוא הומה, ותמיד נמצא במרחק נגיעה מלהיות צפוף. מבחינה זו התרשמנו בהחלט מיכולתה של המכללה לשמור אותו במצב מטופח ומזמין.

המכללה למינהל משתרעת על שטח לא גדול, אבל היא מתוכננת היטב. בנייני החוגים השונים מקיפים מדשאה מרכזית רחבה ומטופחת, המבטיחה שכל מי שיוצא מהבניין אוטומטית רואה ונראה. על אף שהשטח, כאמור, לא גדול, במכללה שלושה בניינים ראשיים (למשפטים, מנע"ס ומדעי התנהגות) ומספר בניינים קטנים יותר. המכללה גם בנתה מרכז סטודנטים הכולל את משרדי האגודה, הדיקנאט וקפיטריה המשמשת גם כמועדון. מבני המכללה חדשים ונעימים, וגם במהלך יום לימודים סואן (ולפי התצפיות שלנו כל הימים כאן סואנים) הם נקיים תמיד.

 

ישנם כמה דברים מאד פשוטים שהמכללה עושה נכון: למשל לשים קפיטריה בכל בניין, או לדאוג שלא יהיה בקמפוס שום פיסת אדמה שהופכת לבוץ שממלא בניינים. כנראה שבזכות הדברים האלו גם הסטודנטים במקום, וגם הסוקרים שלנו, נתנו לתנאים הפיזיים בקמפוס ציונים גבוהים במיוחד. הסוקרים שלנו הציבו את המכללה למינהל במקום הראשון מקרב כלל מוסדות הלימוד בארץ, עם ציון של 4.6 מתוך 5; הסטודנטים הסתפקו בציון נמוך יותר, 4.0, שמיקם אותה במקום השלישי, אחרי המרכז הבינתחומי ומכללת נתניה.

 

עם זאת, מאחר שהסטודנטים במכללה מצפים לרמת שירות גבוהה במיוחד, ובצדק, תמורת שכר הלימוד הגבוה שהם משלמים (בערך פי שלושה משכר הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות המסובסדות), שמענו אותם מתמרמרים על כך שהשירות שהם מקבלים אינו עומד בציפיות שתלו בו. למשל, כיתות הלימוד צפופות מדי (לעתים, בגלל נדידה "פרטיזנית" של סטודנטים ממרצה אחד למשנהו), ולעתים קרובות קורה שהסטודנטים נאלצים לשלם בעבור שירותים שונים (חניה, מקראות, וכו') שהיו מצפים לקבל בלי תוספת תשלום - כפי שאכן נהוג במוסדות לימוד אחרים. נציין שתשלומים מסוימים תלויים בגופים חיצוניים, שלמכללה אין שליטה עליהם. כך למשל, האחראית למחירי החניה היא עיריית ראשל"צ, והאחראית למחירי מקראות, צילומים, ושאלוני בחינות היא אגודת הסטודנטים.

 

שלא כמו באוניברסיטאות, שבהן למזכירויות השונות שעות קבלה מצומצמות ומוגדרות היטב, במכללה למינהל כל היום הוא שעת קבלה ארוכה. ההתייחסויות לשירותי המזכירות והמינהלה, ששמענו מהסטודנטים, השתנו מחוג לחוג, ונעו בין סיפורים מופלאים על המזכירות המקסימות, על שיעורים פרטיים (ואפילו על פגישות עם פסיכולוג!) שהתקיימו על חשבון המכללה, לבין סיפורי אימה על חוסר יחס מתמשך. רוב התגובות ששמענו לשאלותינו על היחס מצד ההנהלה אמרו שהיחס טוב, יעיל, אדיב, ועם זאת שצריך היה להיות טוב יותר; ובעיקר, ש"תמורת עשרים וחמישה אלף שקל לשנה, הם היו יכולים לעשות יותר". הסטודנטים מרגישים לעתים קרובות ששירותי ההנהלה סובלים מעודף ביורוקרטיה, ומבלבול באשר לתחומי הסמכות של נותני השירותים. בהתאם לכך, נתנו הסטודנטים לשירות המינהלתי ולשירות המזכירות ציונים בינוניים למדי (3.6 ו-3.3, בהתאמה). בכך הם מצטרפים לשורה ארוכה של סטודנטים במכללות הפרטיות (להוציא המרכז הבינתחומי), שחשים כי אינם מקבלים תמורה מלאה לכסף ששילמו.

 

אולם למרות הנאמר עד עתה, רוב הסטודנטים במכללה למינהל מסכימים שבסופו של דבר ההנהלה "צריכה את הכסף שלנו", ותנסה לבוא לקראת הסטודנט, במידת האפשר. נראה גם ש"מידת האפשר" במכללה למינהל רחבה מזו שבמוסדות אחרים - למשל, ניתן לשנות כאן מועדי בחינות לבקשת הסטודנטים, בקשה שסטודנט באוניברסיטה או במכללה אזורית לא היה מעלה על דעתו.

 

על הקשר אתנו

המכללה למינהל מסרה לנו תגובות מלאות ובהירות לסקירה שלנו על המוסד כולו, וכן על המסלולים למשפטים, למדעי המחשב ולמינהל עסקים. תגובת החוג למדעי ההתנהגות, כיאה לפסיכולוגים, כללה בעיקר שאלות על המתודולוגיה ופחות הסברים על החוג. מהמסלולים לכלכלה וחשבונאות לא קיבלנו תגובה.

 

חברתי: "אין אווירת לימודים, אלא אווירה של תצוגת אופנה"

הפרופיל האנושי במכללה למינהל תואם את מה שניתן לצפות לו במכללה פרטית, ואת מה שמצאנו במרכז הבינתחומי בהרצליה ובמכללה האקדמית בנתניה. אמנם הסטודנטים אינם בהכרח תושבי צפון תל אביב, אלא מגיעים ברובם מהאזור שבין פתח תקווה לרחובות, אבל מספר מפתיע מביניהם טורחים להגיע למכללה גם מירושלים ומבאר שבע (כמו ביתר המכללות הפרטיות, במכללה למינהל אין מעונות). עם זאת, כמעט כל הסטודנטים באים ממשפחות מבוססות, אמידות, שיכולות לעמוד בתשלום שכר הלימוד. כמו כן, יש מעט מאוד עולים חדשים ובני מיעוטים בקרב הסטודנטים במכללה. רבים מהסטודנטים שהתבקשו לתאר את חבריהם ללימודים, תיארו אותם כ"סנובים וצפוניות". הדבר מתבטא גם בהופעה האופנתית והמושקעת של רבים מהסטודנטים והסטודנטיות במכללה (מן המוקפדות שראינו), וכפי שאמרו לנו: "יש כאן בנות שמתלבשות כל יום כאילו הן יוצאות למסיבה". כאמור, מספר הסטודנטים רב והמדשאות עמוסות - אין ספק שקל מאוד לראות ולהיראות כאן.

 

מהאווירה החברתית במכללה הסטודנטים מרוצים מאוד: "הכול קליל, מגניב, זורם". המכללה למינהל, בניגוד למכללות רבות אחרות (כמו המכללה האקדמית אשקלון, למשל), לא תוארה בפנינו ככזאת שיש בה אווירה משפחתית. הסטודנטים בה מגובשים פחות מאשר במכללות אחרות; שוב, הציון שנתנו הסטודנטים לגיבוש החברתי במכללה (2.9) דומה לציונים שניתנו באוניברסיטאות, יותר מאשר לציונים שניתנו במכללות אחרות. לא צריך להסיק מכך שהסטודנטים במכללה למינהל אינם מרבים לבלות באירועים חברתיים, להפך: הסטודנטים כאן יוצאים לבלות יותר מאשר הסטודנטים בכל מוסד לימודים אחר, הם פשוט אינם מבלים עם חבריהם ללימודים. שכיחות הבילויים עם החברים מהלימודים בקרב הסטודנטים של המכללה למינהל (העומדת על 1.4) נמוכה מהממוצע (1.5), ודומה לשכיחות הבילויים המשותפים במכללה האקדמית נתניה.

 

בעבר הייתה אגודת הסטודנטים כאן שם דבר, וגם כיום היא מארגנת ימי כיף, טיולים מוזלים, הופעות ומסיבות, אף שאינה זוכה תמיד להיענות מצד הסטודנטים (שנתנו לה ציון נמוך מעט מהממוצע בכלל המוסדות שסקרנו - 3). נראה שהסטודנטים היו מעדיפים פעילות רבה יותר בתחום האקדמי, והם אינם מרוצים מאספקט זה של פעילות האגודה - לא מפני ששירותים אלה אינם קיימים, אלא משום שלעתים קרובות הם נדרשים לשלם עליהם תוספת. למשל, הסטודנטים במכללה למינהל משלמים בעבור הוצאת בחינות מבנק הבחינות של האגודה, שירות שבחלק מהמוסדות האחרים (אוניברסיטת חיפה, למשל) ניתן בחינם. סכומים אלה סמליים על פי רוב, ובכל זאת הסטודנטים מרגישים ש"מעצבן לשלם 140 ₪ לאגודת הסטודנטים, ועדיין לשלם על צילומים ועל כל דבר אחר".