מבין קוראי הספר החילוניים, יחידים בלבד (אם בכלל) שמעו על מכון לב; מבין הקוראים הדתיים, מעטים מאוד לא שמעו עליו. זאת, מפני שמכון לב פונה אך ורק לקהל דתי, המעוניין לשלב לימודי קודש וחול: הסטודנטים הלומדים במכון מחלקים את יומם בין לימודי קודש (להם מקדישים כ-4 שעות ביום, כאשר סטודנט המעוניין במילגה "צריך להחתים כרטיס") ללימודי חול (כ-6 שעות ביום, נוכחות לא ממש חובה). בשל כך, לא תמצאו פרסומות של מכון לב בתקשורת החילונית; אבל אם אתם מנויים על "פרשת השבוע", יש סיכוי טוב שכבר שמעתם עליו.

מכון לב נמצא בירושלים, ומלמד בעיקר לקראת תארים בהנדסה ובמדעים לסוגיהם. רק גברים דתיים מתקבלים ללימודים במכון לב, אחרי ריאיון קבלה אישי. את הנשים הדתיות משרתת אחותו של מכון לב - מכון טל. את מכון טל לא סקרנו, אך תלמידות המכון שקראו פרק זה הסכימו שמהותו נכונה גם בעבורן. מכון לב מעודד מאוד עלייה וקליטת עלייה, ומציע מלגות שונות לעולים החדשים הרבים הלומדים בו; במיוחד מעודד המכון עולים חדשים מאתיופיה. אך ככלל, מדובר פה במוסד מסתגר, המיועד לאוכלוסייה ספציפית במיוחד. כניסת זרים לתחומי המוסד התקבלה על ידי הסטודנטים בחביבות, אבל הנהלת המכון התנגדה למטרות הביקור וגם דרשה להחזיר לה את השאלונים. את המשך המחקר נאלצנו לעשות מחוץ לשערי המכון. אנו התרשמנו כי הנהלת המכון מעוניינת להתרחק מאור הזרקורים, אולי בשל התנאים המיוחדים שלהם זוכים הסטודנטים במכון: פי שניים שעות לימוד בעבור שכר לימוד רגיל, מלגות שונות המשולמות לסטודנטים הלומדים לימודי קודש, וכדומה.

הסטודנטים שמגיעים למכון לב מייצגים קשת רחבה של יכולות לימודיות. מצד אחד, מכון לב מציע אופציה יחידה כמעט לסטודנטים דתיים, המבקשים לשלב לימודי תורה אינטנסיביים עם לימודי החול; על כן, שלא כמו ברוב המכללות האחרות, מגיעים אליו גם סטודנטים מבריקים במיוחד, שהיו יכולים להתקבל בלי כל קושי ללימודים בטכניון או באחת האוניברסיטאות. מצד אחר, המכון מתחילה מכוון לאוכלוסייה מסוימת ומצומצמת מאוד, ולכן דלתות הכניסה רחבות יותר כלפי אותם מועמדים, יחסית למכללות טכנולוגיות אחרות.

אקדמי: "להוציא מהנדסים בני תורה"

מכון לב הוקם על ידי פרופ' זאב לב, מייסדו של המכון הדתי הטכנולוגי, והתמחה במציאת פתרונות טכנולוגיים לבעיות הלכתיות (למשל, מעלית השבת). עקב כך, למכון יש תקציבים מכובדים המוקדשים למחקר, שני מכוני מחקר מופעלים על ידו, והוא מושך אליו מרצים וחוקרים ברמה גבוהה יותר מהמצויה במכללות בדרך כלל. לעומת זאת, כמו הסטודנטים הלומדים במכון, גם אנשי הסגל האקדמי (שאינם בהכרח דתיים) מגיעים ממגוון מדינות: בצד ילידי הארץ, שחלקם מרצים באוניברסיטאות שונות (כמו האוניברסיטה העברית ובר אילן), עובדים מרצים רבים שעלו מארה"ב ומחבר העמים. ההבדל בין המרצים האמריקאים למרצים מחבר העמים ניכר עד כדי כך, שהסטודנטים דיברו אתנו על "מלחמה קרה". הבנת המרצים האמריקאים מציבה בעיה, לעתים בעיה קשה, בפני הסטודנטים שרמת האנגלית שלהם אינה טובה, ובמיוחד בפני הסטודנטים הצרפתים, האתיופים והחרדים. כשמרצים אמריקאים מתעקשים לדבר רק בעברית, הבנת דבריהם עשויה להקשות גם על סטודנטים דוברי אנגלית. הבנת המרצים מחבר העמים בעייתית לכולם - פרט לסטודנטים העולים משם...

אולי בשל בעיות ההבנה, ואולי בשל תוכן הלימודים, זכו המרצים של מכון לב לציונים ממוצעים למדי במדדים השונים: ציון של 3.5 על מידת העניין בשיעורים (כאשר הממוצע בכלל המדגם עומד על 3.4), וציון של 3.8 על הדרך שבה משיבים המרצים לשאלות (הממוצע בכלל המדגם הוא 3.7). תחום אחד שבו זכו המרצים של מכון לב לציון גבוה במיוחד, הוא במידת הנגישות שלהם (4.15, מקום שלישי בכלל המדגם). כמו המרצים של המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, גם המרצים של מכון לב נגישים מאוד; אלא שאת המרצים במכללה בתל אביב מוצאים הסטודנטים בפינת העישון, בעוד במכון לב "מקסימום אתה תופס את המרצה במסדרון בדרך לתפילת מנחה".

בשל מערכת הלימודים המשלבת לימודי קודש וחול, עומס הלימודים במכון לב גדול עד עצום. כמובן, יש שוני בין מסלולי הלימוד השונים: מסלולי הלימוד היוקרתיים יותר (כמו הנדסת חשמל) הם גם העמוסים יותר, בעוד מסלולי הלימוד היוקרתיים פחות (כמו ניהול ושיווק טכנולוגי) מיועדים ל"זרקנים", ואינם כה עמוסים. כפי שתראו בהמשך, קיימים גם הבדלים גדולים במידת הרצינות שבה מתייחסים הסטודנטים ללימודי הקודש שלהם. אך עדיין, סטודנט ממכון לב שמשקיע בתחומי הלימוד השונים, יכול בהחלט למצוא את עצמו לומד עד השעות הקטנות של הלילה. לכן יש להתייחס ל-10.3 שעות הלימוד השבועיות שמשקיעים הסטודנטים במכון בלימודים בביתם בכבוד רב: לא רק שמדובר כאן במספר שעות גבוה מהממוצע (העומד על 9.5 שעות לימוד שבועיות), אלא גם מדובר בשעות לימוד שנוספו על שעות ארוכות שהושקעו בלימודי קודש וחול בתוך המכון.

למעשה, עומס הלימודים המוטל על הסטודנטים במכון לב גדול אף יותר ממה שניתן להבין מתיאור זה, מפני שבמכון לב אין "חופש גדול": הסטודנטים לומדים כרגיל גם בסמסטר הקיץ, המובנה כחלק מהמערכת; מכון לב הוא אחד מבין מוסדות לימודים ספורים בארץ שבהם מתנהלים הלימודים במתכונת זו.

מספרם הקטן מאוד של הסטודנטים במכון לב גורם לכך שרבים מהקורסים שמציע המכון מיועדים ליותר מחוג אחד: למשל, סטודנטים למדעי המחשב, להנדסת תוכנה ולהנדסת חשמל עשויים בהחלט למצוא עצמם לומדים יחד קורסים רבים. לכן, ההבדלים בין תוכני הלימוד של חוגי לימוד שונים, קטנים יותר במכון לב, מאשר ברוב מוסדות הלימוד האחרים. מספר הסטודנטים מתבטא גם בהיצע מצומצם מאוד של קורסי בחירה, אם כי היצע נמוך שכזה אופייני מאוד למוסדות לימוד טכנולוגיים - היצע קורסי הבחירה במכון לב שווה בדיוק להיצע במכללה האקדמית להנדסה בירושלים, ובמכללה האקדמית סמי שמעון שבבאר שבע.

תנאים ושירות: "מה עדיף - בית מדרש או חדר כושר?"

שכר הלימוד הבסיסי במכון לב דומה לשכר הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות המסובסדות, ומלגות שונות מחולקות על סמך נוכחות בלימודי הקודש - כאמור, 4 שעות לימוד חובה בכל יום. הסטנדרטים לנוכחות קשיחים למדי, והסטודנטים נדרשים "לדפוק שעון" בכניסה וביציאה מבית המדרש. תלונות נשמעו מצד הסטודנטים על כך, שמי שאינו עומד במכסת הנוכחות המבוקשת מוצא את עצמו בלי שקל מהמלגה שציפה לה; הנהלת המכון, מצדה, טוענת כי המילגה במקרים אלה משולמת באופן יחסי לנוכחות הסטודנט. כמו בכל מקום שבו הנוכחות היא חובה, גם כאן, לחובת הנוכחות השפעה ניכרת על רצינות הלימודים: "בבית המדרש החרשנים יושבים ביחד, השאר יושבים על הדשא" אמרו לנו הסטודנטים, ו"מי שיושב בבית המדרש לא יודע מי יושב בחוץ".

בדרך כלל, סטודנטים שמגיעים למכללה, ובמיוחד למכללה קטנטנה כמו מכון לב, מצפים למצוא בה יחס אישי ושירות אדיב. למרבה הצער, נראה שהסטודנטים של מכון לב אינם נתקלים תמיד ביחס אוהד; בסקרים שהעברנו הועלו טענות רבות כנגד המינהלה; לדוגמה: "ניהול כללי לקוי, אין יחס הולם לסטודנטים", "הנהלה דפוקה" ו"מנוהל כמו שמנהלים קיוסק". גם הציונים שנתנו הסטודנטים לשירותי המינהלה ולשירותי המזכירות (3 בשני המקרים) נמוכים מהממוצע בכלל המוסדות שסקרנו. מדד "הלקוח הסמוי" שהפעלנו נתקל בתוצאות דומות: סוקר שלנו, שהתקשר למדור ההרשמה כדי לשאול כמה שאלות, נתן למענה שקיבל ציון של 2.4, ששם את שירותי ההרשמה במקום השני מהסוף בדירוג (למקום האחרון הגיעה מכללת הדסה). עם זאת, אנו חייבים להודות שהתלונות שהעלו הסטודנטים בסקר הפתיעו אותנו לא מעט: כשריאיינו סטודנטים במכון בקיץ שעבר, שמענו מהם דברי הלל על המזכירות האדיבות, שנכונות לקבל את הסטודנטים "בשעות מטורפות". נראה שרמת השירותים במכון לב ירדה השנה, וחבל.

בצד ההידרדרות בשירותי המינהלה, ממשיך מכון לב להציע לסטודנטים צ'ופרים שייחודיים לו בלבד. לכך משל, בשעת הצהרים, המפרידה בין לימודי הקודש ללימודי החול, מתכבדים הסטודנטים במכון בארוחה חינם בקפיטריה של המכללה, הטבה שסטודנטים רבים במוסדות אחרים היו שמחים לקבלה. גם תנאי קבלת מלגות במכון שונים מהתנאים ברוב המוסדות: מאחר שסדר היום העמוס אינו מאפשר לסטודנטים לעבוד, הנשואים מביניהם מקבלים מלגת קיום, כדי שיוכלו לפרנס את עצמם (ואת נשותיהם) בכבוד.

מכון לב בנוי כולו אבן ירושלמית, מה שגורם לקמפוס להראות מרשים מאוד, אך לא ידידותי מאוד למשתמש. הסטודנטים אינם מרוצים כל כך מהשירותים ומהתנאים במכון: רבים מהם הביעו בפנינו רצון שישתלו במכון מדשאות (שאינן בנמצא כרגע), שיפתחו קפיטריה, ו"שישפרו את שירותי הפנאי - צריך פה חדר כושר ומגרשי ספורט". חוסר שביעות הרצון מתבטא גם בציון הנמוך מהממוצע שנתנו הסטודנטים לתנאים הפיזיים במוסד (3.4; הממוצע בכלל המדגם הוא 3.6). הנהלת המכון ביקשה למסור בתגובה כי חדר כושר נבנה, וגם מגרש הכדורסל ישופץ בקרוב - מה שמותיר את שאלת המדשאות.

הספרייה במכון לב מתחלקת לשניים: ספריית קודש וספריית חול. הספרייה המכילה את ספרי הקודש מרווחת, נעימה ומכילה כרכים רבים. לעומתה, הספרייה המכילה את הספרים הנחוצים ללימודי החול נראית נטושה לחלוטין: הספרים ישנים, כתבי העת המחקריים אינם מעודכנים, ושכבת אבק רכה ואפורה מעידה על כך שהסטודנטים אינם עושים בהם שימוש. למעשה, המקום היחיד בספריית החול שמצאנו בו סימני חיים היו החדרים שנועדו ללימוד בקבוצות. גם בנוגע לספריה, ציינה הנהלת מכון לב כי יש שאיפה לשפר את איכות הספריה בשנים הקרובות - לנו נותר רק לחכות ולראות.

על הקשר אתנו

מכיוון שהיו לנו בעיות עם מכון לב במהלך הסקר, היו לנו לא מעט דפיקות לב כששלחנו להם את הסקירות הסופיות להתייחסות. לשמחתנו קיבלנו התייחסות עניינית בהחלט מהמסלולים להנדסת אלקטרוניקה, לחשבונאות, להנדסת מחשבים ולמדעי המחשב; לאחרונה קיבלנו התייחסות לסקירה על המכללה כולה. לא קיבלנו תגובה, לעומת זאת, לסקירות על החוג להנדסת תעשייה וניהול.

חברתי: "מקום קטן ואינטימי, החבר'ה נהדרים"

מבחינת ההרכב האנושי, מכון לב מכיל מגוון רחב של גברים דתיים, ובמילים אחרות - זהו בלי ספק המוסד ההומוגני ביותר שנתקלנו בו. מדי המוסד הם בדרך כלל חולצת טריקו (של הגדוד או של הישיבה), ציציות וסנדלים; צבע הכיפה וגודלה מרמז לכך שיש כאן דתיים לאומיים, אך גם סטודנטים חרדים (בעבורם מקיים המכון מכינה מיוחדת להשלמת הידע באנגלית ובמדעים). דיונים פוליטיים אינם מתקיימים, פשוט מפני שאין עם מי להתווכח. ואכן, הציון שקיבלו הסטודנטים במכון לב על הגיבוש החברתי ביניהם הוא 3.4, ומעניק להם את המקום השביעי מקרב כלל מוסדות הלימוד שסקרנו במדד זה.

מספר הסטודנטים במכון לב קטן במיוחד, כ-900 בלבד, וכולם מכירים זה את זה. מבקר חדש שנכנס למכון (ועוד בלי כיפה) משך מיד את תשומת לבם של המקומיים. הסטודנטים מתחלקים לקבוצות, לא לפי חוגי הלימוד, אלא בעיקר לפי ארצות מוצא ו"רמת דתיות": חרדים, דתיים לאומיים, צרפתים, אתיופים, רוסים, אשכנזים ומזרחים. קבוצה חברתית אחרת היא העתודאים, המפגינים נוכחות מרשימה במכון. בזמן שלימודי החול מתנהלים בקבוצות מעורבות, בלימודי הקודש יש הפרדה בין הסטודנטים, בהתאם לארץ המוצא שלהם: ילידי הארץ בנפרד, צרפתים בנפרד, אתיופים בנפרד. אך למרות החלוקה הברורה, לא שמענו על ריחוק או על יריבות בין הקבוצות השונות. להפך; הסטודנטים אמרו לנו ש"אין דיסטנס, כולם כמו אחים". גם כאשר ביקשנו מהסטודנטים להגדיר בעבורנו את מי שלומד אתם, רק 7% מהם בחרו בתואר "מעצבנים"; לשם השוואה, המוסד האחר שבו כה מעט סטודנטים מתעצבנים מחבריהם ללימודים הוא האוניברסיטה הפתוחה - ושם הסטודנטים אינם מבלים זה עם זה 13 שעות לימוד ביום, ולעתים גם את כל הלילה.

כמחצית מהסטודנטים לומדים במכון לומדים בתנאי פנימייה ומתגוררים במעונות. לכן קבוצות לימוד, שיכולות להתמשך לעתים עד חצות, הן הדרך המקובלת ללימודים: שכיחות הלימודים בחברה במכון לב ממוקמת במקום השלישי מבין כלל מוסדות הלימוד, אחרי המכללה האקדמית הדסה והמכללה האקדמית אורט בראודה. ייתכן שהלימודים המשותפים מורידים את התחרותיות בין הסטודנטים, שכן מכון לב הוא אחד המוסדות התחרותיים פחות שנתקלנו בהם - רק 18% מהסטודנטים תיארו את חבריהם ללימודים כתחרותיים, לעומת ממוצע של 30% במדגם הכללי.

כאשר עומס הלימודים גדול כל כך, וסוף השבוע, כלומר השבת,אינה אופציה, מובן מאליו שאין כמעט זמן פנוי לבילויים. ואכן, הסטודנטים של מכון לב מדורגים במקום השלישי מהסוף במדד של בילוי עם חבריהם (עם ציון של 0.9), ובמקום האחרון במדד של בילויים בכלל (עם ציון של 1). גם קשרים חברתיים מחוץ למכון מידלדלים, ולעתים קרובות מסתיימים: "את החברים מהבית שוכחים, והם שוכחים אותך". כדי להתאוורר קצת מהלימודים, הסטודנטים יוצאים לקניון, למרכז העיר, או לאכול פיצה.