מבחינה חזותית, המכללה האקדמית נתניה היא אחד המוסדות היפים ביותר שנתקלנו בהם. היא מטופחת מאוד, אסתטית מכל כיוון שתסתכלו עליה, עם אולם כניסה מרשים ("אולם זכויות האדם") המכוסה מרצפה עד תקרה בוויטראז' יפהפה, ועם אמפיתיאטרון חיצוני ומקורה, המארח כנסים ופורומים למיניהם. הסוקרים שלנו התלהבו מלוח שחמט ענקי ומושלם, עם כלים בגובה מטר, שמוצב במדשאה, אך התאכזבו שלא ראו סטודנטים עושים בו שימוש. במכללה יש שני בניינים המחוברים ביניהם, שניהם גדולים, מרווחים ונקיים למופת. גם בסקר תנאי לימוד שנערך בשנה שעברה והתפרסם ב"הארץ", זכתה המכללה במקום הראשון. תוצאות הסקר פורסמו על ידי הנהלת המכללה בלוחות המודעות ברחבי הקמפוס.

למעשה, התייחסות צינית של סטודנטים היא די נפוצה כאן. הם הרבו להתמרמר גם על דברים שלנו הם נראו בסדר גמור, ונראה לנו שזה ממש בון-טון כאן. זאת, בניגוד, למרכז הבינתחומי בהרצליה, למשל, שבו הסטודנטים ניסו לשכנע אותנו שהמקום מושלם. עניין של גאוות יחידה, לדעתנו, כי כשנשאלו מפורשות אם הם מתחרטים שבאו לכאן, רק 8% מתוך 170 הסטודנטים שסקרנו השיבו בחיוב, בדיוק כמו הממוצע הארצי.

המכללה נוסדה בשנת 1994, על ידי חבורה של אקדמאים יוצאי אוניברסיטת בר אילן אשר אליהם הצטרפו במשך השנים מרצים ממוסדות נוספים. המכללה היא עמותה פרטית, כלומר היא אינה מתוקצבת על ידי המדינה ומתקיימת בעיקר משכר הלימוד הנכבד (בין 24 ל-25 אלף ש"ח) שמשלמים הסטודנטים. כיאה למכללה פרטית, המכללה האקדמית נתניה מציעה תוכניות לימודים בתחומים מבוקשים במיוחד: משפטים, מדעי המחשב, מינהל עסקים, מדעי ההתנהגות, תקשורת, ובשני מסלולים ייחודיים לה: ביטוח, ובנקאות ושוק ההון. כמו כן, המכללה קיבלה לאחרונה אישור להענקת תואר BSc במסלול הנדסת תוכנה (התואר היחיד מסוגו הניתן במוסד אקדמי פרטי), וכן בתוכנית לתואר שני במינהל עסקים - MBA. מועמד שמעוניין ללמוד במכללה צריך להיות בעל תעודת בגרות מלאה, בציון משוקלל של 86 ומעלה; חלק ממסלולי הלימוד דורשים בגרויות במתמטיקה או באנגלית, בהיקף של 4 יחידות לפחות. הגשת הציון בבחינה הפסיכומטרית מומלצת, אך איננה בגדר חובה. בנתניה לומדים קרוב ל-3500 סטודנטים ומכהנים בה כ-300 חברי סגל אקדמי ועובדי מינהלה.

הדירוג הכולל מציב את המכללה האקדמית נתניה במקום ה-12 מבין 31 מוסדות הלימוד שנסקרו, ובמקום השלישי מבין שש המכללות הפרטיות. התנאים והשירות במכללה זכו לשבחים רבים, וקיבלו ציון גבוה כמעט בכל היבט שנבחן, אולם היוקרה הנתפסת של המוסד (להבדיל ממדדים "קשים" יותר של יוקרה שבהם הצטיינה המכללה), ורמת הלימודים בו נמוכות יחסית לממוצעים של אוניברסיטאות ושל מכללות רבות, והן הפוגעות בדירוג של המכללה.

אקדמי: "מרצים מצוינים, סטודנטים בסדר"

כמעט כל הסטודנטים שריאיינו במכללה האקדמית נתניה ציינו לחיוב את העובדה שהמכללה אינה דורשת ציון פסיכומטרי כתנאי קבלה, שכן בעבור רבים מהם זה היה גורם משמעותי בבחירה במכללה כמוסד ההשכלה גבוהה שלהם. יש סטודנטים שבדיוק חזרו מהטיול אחרי הצבא, ולא הספיקו להיבחן לפני שנת הלימודים האקדמית; אחרים נבחנו ולא קיבלו ציון מספק, ויש גם כאלה שלא רצו לעבור את הבחינה הפסיכומטרית מטעמים אידיאולוגיים, או בלשונם "זה בכלל לא משקף"; גם אלה וגם אלה הגיעו ללמוד במכללת נתניה. להבדיל, יש גם סטודנטים שאינם מרוצים מדרישות הסף הנמוכות של המכללה, אף שהם עצמם נעזרו בהן על מנת להתקבל למוסד. סטודנט אחד התבטא בחריפות, באומרו: "לומדים כאן אנשים שיש להורים שלהם כסף לשלם את שכר הלימוד", ואחרת הציעה "להעלות את רף הקבלה, כי אחרת המצב רק יחמיר".

גם אם הסטודנטים אינם אחוזי התפעלות מהרמה האינטלקטואלית של חבריהם לכיתה, הם כמעט מאוהבים במרצים שלהם; רבים ציינו בפנינו שהם לומדים מהטובים ביותר, "טובים לפחות כמו באוניברסיטה". המכללה מרבה להשתמש ביוקרת המרצים כמקדם מכירות, וכבר בחוברת ההרשמה ייפגש המועמד עם רשימת חברי הסגל, בצירוף המוסד היוקרתי שבו למד. תוצאות הסקרים הראו שהמרצים בכל חוגי הלימוד במוסד נחשבים מעניינים; הם קיבלו במדד זה ציון של 3.6 (מתוך 5), הדומה לציון שקיבלו המרצים המוערכים של המרכז הבינתחומי, וגבוה יותר מהציונים שהתקבלו בכל האוניברסיטאות, למעט המנחים של האוניברסיטה הפתוחה. הסטודנטים מעריכים את המרצים שלהם כמומחים בתחומם, והתשובות שנתנו לסעיף זה בסקר דירגו את המרצים במקום השני מבין כלל המוסדות שנסקרו, אחרי הקריה האקדמית, עם ציון 4. איכות התשובות שנותנים המרצים לסטודנטים אמנם קיבלה ציון גבוה מהממוצע - 3.8, אבל נמוך דווקא יחסית לכמה מהמכללות הלא-פרטיות: במכללה האקדמית תל חי קיבלו המרצים ציון 3.9 במדד זה, והמכללות האקדמיות הדסה ותל אביב-יפו והדסה קיבלו ציון 4.

המדדים האחרים שעשינו בהם שימוש מצביעים גם הם על סגל מובחר, מגוון ואיכותי. הציון שהוא קיבל (1.2) מעמיד אותו במקום הראשון מבין המכללות, עם המכון הטכנולוגי חולון ועם המכללה האקדמית יהודה ושומרון. הטענה של הסטודנטים שהמרצים טובים לא פחות מהמרצים באוניברסיטה נכונה, כנראה, כי רוב המרצים לימדו באחת האוניברסיטאות במקור, גם אם מקום עבודתם העיקרי הוא מכללת נתניה. בנוסף, חלק מהמרצים מגיעים מהשורה הראשונה של העולם המקצועי, דבר התורם להעשרת עולם הידע והניסיון הפרקטי של הסטודנטים.

למרות הנבחרת המוצלחת המאמנת אותם, הסטודנטים בנתניה אינם חשים שרמת הדרישות הלימודיות מהם גבוהה באופן בלתי נסבל. לרמת האתגר האינטלקטואלי העומד בפניהם נתנו ציון של 3.7, השווה בדיוק לממוצע במוסדות הלימוד שסקרנו. לעומת זאת, שעות הלימוד השבועיות שנדרשים הסטודנטים להשקיע מעבר לשעות הלימודים, 7.6, נמוכות באופן ניכר מהממוצע הארצי, העומד על 9.5. בשיחות עם הסטודנטים למדנו, כי מדיניות הניפוי של המכללה נחשבת לסלחנית במיוחד, ואמירה רווחת היא שרק "חסימת גבייה" (מושג המתאר תלמיד שמתעכב בתשלום שכר הלימוד) יכולה להיות בעוכרי הסטודנטים החלשים.

במדד היוקרה המכללה זכתה בנקודות חיוביות. המכללה מציעה כיום תואר שני (בלי תזה) במינהל עסקים, והוגשה בקשה למועצה להשכלה גבוהה להסמכה להעניק תואר שני במשפטים (LLM) ובמדעי המחשב (MSc). בנוסף, המכללה מקיימת כמה מכוני מחקר. ייתכן שהדבר יסייע עוד יותר בעתיד, כשהסטודנטים יוכלו להשתלב במכונים כעוזרי מחקר, אולם כיום הדבר אינו מקובל.

תנאים ושירות: אולפן רדיו וחדר עסקאות בורסה במרתף

מכללת נתניה ממוקמת בלב שכונת מגורים, מוקפת במדשאות וגובלת בפארק, שאמור לשמש עתודת שטח להתפתחות עתידית של המכללה. לא קל לאתר את המקום ולהגיע אליו. הקמפוס מורכב משני מבנים עיקריים, המחוברים באמצעות אמפיתיאטרון מקורה, וכן בחיבור תת קרקעי. באגף התת-קרקעי נמצאים כמה מהמתקנים המרשימים יותר של המכללה: אולפן הרדיו האזורי המופעל על ידי תלמידי החוג לתקשורת, חדר עסקאות המחובר לבורסה, מעבדות המחשבים של מוטורולה וחדרי עריכות וידיאו. מאחורי בנייני המכללה מגרשי ספורט ומרחבי ענק של חניה - הרבה יותר מכפי שניתן היה לצפות ממכללה של 3,500 איש. אנשים שהגיעו מבחוץ (למשל הסוקרים שלנו) התרשמו מאוד, אפילו התפעלו מהקמפוס. הסטודנטים פחות: לתחושתם, בהתחשב בכסף שהם משלמים מגיע להם יותר.

שירותי המכללה כוללים קפיטריה חלבית גדולה ויפה, וקפיטריה בשרית קטנה יותר. בימי שמש אפשר להוציא שולחנות וכיסאות ולאכול בחוץ. מכונות מזון ושתייה פזורות ברחבי הקמפוס. עוד שירותים הקיימים במכללה (ואינם תמיד זמינים במכללות) הם חנות כלי כתיבה ("אקדמון"), כספומט ובית כנסת. הסטודנטים התלוננו על מחיר כרטיסי הצילום. מבדיקה שלנו הוא אכן גבוה יחסית (18 אג' לדף), אבל הנהלת המכללה ציינה שלאחרונה הוזילו את מחיר הצילום של כל דף ל - 14 אגורות.

הספרייה של המכללה גדולה ומרווחת, בנויה מכמה אולמות המחולקים לפי נושאים, ומחזיקה כ-70,000 כותרים. עשרות רבות של מחשבים פזורים הן בספרייה, הן מחוצה לה, למטרות תרגול, הקלדת עבודות או סתם גלישה חופשית באינטרנט. מתצפיות שביצענו עולה, שאין עומס על המחשבים, ותמיד אפשר למצוא בקלות עמדה פנויה. עושה רושם שלפחות בתחום הזה תלונות הסטודנטים על שירות לא יעיל, אינן מדויקות במקרה הטוב. בסך הכול, שביעות הרצון של הסטודנטים מהתנאים במוסד - הניקיון, מקומות הישיבה, כיתות הלימוד, עזרי ההוראה, המדשאות, מכונות הצילום והמחשבים - היא גבוהה. המכללה קיבלה בתחום זה את הציון 4.1, ואת המקום השני בארץ, עם המרכז הבינתחומי.

מהשירות המינהלתי הכולל של המכללה (מדורי בחינות, שכר לימוד, צוות וכולי) הסטודנטים היו מרוצים מאוד; מהשירות המזכירותי של כל בית ספר, הסטודנטים היו, אהמ, מרוצים מעט פחות. בשניים מבתי הספר שמענו חוות דעת חיוביות ומשבחות, בבית ספר אחד שמענו חוות דעת פושרת, ובבית הספר למשפטים, הגדול ביותר במכללה, שמענו ביקורת קשה על תפקוד המזכירות. בריאיונות עמם, הרבו הסטודנטים לציין ש"צריך לשפר את היחס במזכירות, כי הוא מתחת לכל ביקורת", וש"הכסף חשוב יותר מהסטודנטים". תוצאות הסקרים, שבהן באו לידי ביטוי הדומיננטיות המספרית של הסטודנטים למשפטים, עקבו אחרי הריאיונות: השירות המינהלתי במכללה קיבל מהסטודנטים את הציון 3.5, נמוך מהציון שקיבלו מכללות פרטיות אחרות, ששכר הלימוד בהן שווה לזה המשולם בנתניה. למשל, השירות המינהלתי במכללה למינהל קיבל ציון 3.6, והשירות במרכז הבינתחומי - 4. שירות המזכירות קיבל ציון של 3.4, שוב - פחות מהציון שקיבלו שירותי המזכירות במכללות פרטיות אחרות. ממצא זה בא לנו כהפתעה, שכן אלה מאיתנו שקשורים במכללה, דווקא התרשמו לטובה מהשירותים לתלמיד, אך דברים שרואים מכאן לא רואים משם, כנראה.

המכללה מפעילה תוכנית מצטיינים, שתלמידיה מקבלים הקלה מסוימת בשכר הלימוד, הרצאות העשרה ועזרה אגרסיבית בחיפוש סטאז'. כמו כן מפעילה המכללה מנגנון חונכות שבו תלמידי שנה ד' מסייעים לתלמידי שנה א' להתאקלם באקדמיה, תמורת מלגה.

המכללה מתגאה באתר אינטרנט מפורט, המאפשר קבלת מידע איש וכללי, כמו מערכת שעות וגיליון ציונים. בפועל, בשלוש פעמים מתוך ארבע שבהן בדקנו את האתר, לא הצלחנו להיכנס אליו בשל קשיים טכניים בניהולו ובתחזוקו.

על הקשר אתנו

כפי שקרה עם כמה מוסדות שזעמו על החוצפה שלנו לדווח ולדרג, גם הנהלת מכללת נתניה הגיבה תחילה באיומים שהתחלפו בנכונות להידבר. במפגש של שעתיים עם ארבעה פרופסורים הצלחנו לעדכן את הסקירה ולהבטיח דיוק ואובייקטיביות. בסוף התהליך קיבלנו התייחסות מפורטת לסקירות על המוסד ועל מסלולי הלימוד במדריך.

חברתי: קוצים בשיער ומסיבות טראנס

כמו קמפוס המכללה, גם הסטודנטים עצמם נראים מושקעים ומטופחים. לא ראינו פה סנדלי אצבע, טריינינגים או שרוואלים. כן ראינו הקפדה על איפור (לעתים מוגזמת), ובנים שכל קוץ בשערם בולט לכיוון הנכון. הסטודנטים מגיעים ללימודים בניחותא, ומפטפטים עם החברים על כוס קפה, תוך כדי בילוש מתמיד על הסביבה. רוב הסטודנטים שריאיינו לא נראו ממהרים או מוטרדים ממטלות כמו עבודות או מבחנים. הם ישבו, קיטרו על הכסף הרב שהם משלמים ועל התמורה המועטה שהם מקבלים בעבורו, אבל סיימו בחיוך גדול: "אנחנו מפונקים, סתם מתלוננים, הכי כדאי ללמוד פה".

מבחינה גיאוגרפית הסטודנטים מגיעים בעיקר מאזור נתניה והשרון, למעט בית הספר למשפטים, המושך תלמידים מצפון הארץ, אפילו מנהריה. ההבדל טמון בכך, שבמשפטים אין אלטרנטיבה צפונית לחסרי פסיכומטרי (אוניברסיטת חיפה מציבה דרישות גבוהות למדי), בעוד בשאר המסלולים שהמכללה מציעה, יש די אלטרנטיבות צפוניות.

הסקר הראה שחיי החברה של מכללת נתניה ממוצעים למדי; הציון שנתנו הסטודנטים לגיבוש החברתי במכללה (3.3), שכיחות הלמידה המשותפת, ושכיחות הבילוי עם חברים מהלימודים, דומים כולם לממוצע הכללי בתחומים אלה, ומפגרים בהרבה אחרי חיי החברה במכללות פרטיות אחרות: אפילו הסטודנטים במכללה האקדמית שערי משפט, המחזיקים בשיא שלילי של השקעה בבית (3.7 שעות לימוד שבועיות בלבד), נוהגים ללמוד יחד לעתים קרובות יותר; ואפילו הסטודנטים בקריה האקדמית קריית אונו, שלא מעטים מהם עובדים במשרה מלאה, רואים עצמם כמגובשים יותר (ציון של 3.4 במדד זה). למכללה האקדמית נתניה אין מעונות סטודנטים, והסטודנטים שאינם מקומיים שוכרים דירות בנתניה או בקיבוצים ובמושבים סמוכים. היעדר המעונות משפיע גם הוא על החיים החברתיים הלא תוססים במיוחד בקמפוס, או כמו שאמרה אחת הסטודנטיות: "לומדים, גומרים, הולכים". מאחר שעומס הלימודים הרב אינו מה שמונע מן הסטודנטים לבלות יחד, ושכיחות היציאה לבילויים אצלם דווקא גבוהה מהממוצע הכללי (1.6 לעומת 1.5), לא נותר אלא להסיק שיצירת קשרים חברתיים חדשים אינה הסיבה העיקרית שהביאה אותם ללימודים.

אגודת הסטודנטים של המכללה אינה עושה רבות לשיפור המצב: היא קיבלה מהסטודנטים במכללה ציון 2.7, נמוך יחסית. לשם השוואה, אגודת הסטודנטים של רופין קיבלה 2.9, ואגודת הסטודנטים של המרכז הבינתחומי קיבלה 3.5. הטענות העיקריות של הסטודנטים בהקשר של האגודה הן פעילות אקדמית מצומצמת במיוחד (בעיקר מכירה של מחברות בחינה), ופעילות חברתית לא מגוונת, שמורכבת מ"מסיבות טראנס ושאר אירועים של מיינסטרים".

כמה מילים של שקיפות: שניים מחברי הנהלת החברה שלנו לומדים ומלמדים במכללה. כדי להבטיח כיסוי מאוזן הקפדנו שהם לא ישתתפו באיסוף המידע.