אקדמי: מי שטרח במהלך הסמסטר, וגם הפיק הרבה מהמתרגל...

המרצים במסלול מגיעים משלושה תחומים עיקריים: תוכנה, מתמטיקה ופיזיקה. המרצים מתחום התוכנה נחשבים לטובים מכולם, מקצועיים מאוד ובעלי ידע נרחב. למרצים למתמטיקה "יש בעיה להסביר בהרצאות, למרות הידע שלהם" והמרצים לפיזיקה "קצת מטורפים, באים לשבת עם הסטודנטים בפינות עישון".

הסטודנטים לא מאוד מעריכים את רמת המומחיות של המרצים (3.05, גבוה רק מהמרצים למערכות מידע בבן גוריון), ומחלקים אותם, לאלה ש"מוציאים את מה שיש להם ברצף, בלי להוסיף הסברים", ולאלה "שעוברים אחד אחד, עד שכולם מבינים". הסטודנטים ממליצים בחום על נוכחות בשיעורים הראשונים בכל קורס, שמספקים את הבסיס התיאורטי-טכני ליתר הסמסטר; בהמשך הקורס אפשר להסתדר עם סיכומים של אחרים. המרצים נגישים למדי ועונים על שאלות, אבל נחשבים למשעממים ביותר מבין מרצי המכללות, אם כי פחות מהמרצים בטכניון ובבן גוריון...

חלק מהתרגולים מועברים על ידי המרצים, ואת היתר מעבירים מתרגלים בעלי תואר שני לפחות, (מהאקדמיה או מהתעשייה). רוב המתרגלים עובדים כמהנדסי תוכנה, והסטודנטים אומרים ש"התואר עצמו לא ממש פרקטי, אז לפחות אנחנו שומעים מהמתרגלים על איך זה לעבוד במקצוע". כבונוס, הם גם נחשבים למורים טובים מאוד. מעבר לשעות הקבלה הפורמליות, הם מעניקים שעות ייעוץ לסטודנטים מתקשים או בעלי צרכים מיוחדים.

עומס הלימודים הכבד (שנדרש כדי להוכיח שהמסלול ראוי להעניק B.Sc) מורכב מעבודות להגשה, מתרגילי בית ומלוח בחינות צפוף. הסטודנטים מדגישים שחייבים לעבוד באופן רציף, כי מי שמחכה לסוף השנה מגלה שאי אפשר להדביק פערים, וחייב לחזור על קורסים. המבחנים (בעיקר בפיזיקה) נחשבים לקשים מאוד, כיוון שהם דורשים יישום של חומר תיאורטי על בעיות פרקטיות; לא רק "הקאת" החומר, אלא גם חשיבה. לעתים הם אף כוללים חומר שלא נלמד בכיתה. מגמה יוצאת דופן בבראודה היא לא להוסיף פקטור למבחנים, כך ששיעור הנשירה, אפילו בסוף שנה ג', עומד על 10% בערך (שייעור שולי לעומת שנים א' וב', אבל נדיר למדי במקומות אחרים). המשמעות היא כבדה, מבחינת מי שנאלץ לוותר על שנות הלימוד, ויזכה להכרה מוגבלת מאוד במקום אחר, בקורסים שעשה. הסטודנטים מטילים את האחריות לקשיים אלה על הניסיון להשגת אישור למתן תואר BSc. הם גם מציינים את היעדרו של בנק בחינות לחלק ממקצועות הלימוד, כך ש"לפעמים אין אפילו דוגמה לשאלה אחת במתכונת של המבחן". חוברות התרגיל, הדרך היחידה להתכונן למבחן, מיושנות מאוד בכמה מקרים (ומעודכנות באופן שוטף במקרים אחרים), ואינן תואמות את היקף החומר הנדרש ואת רמתו.

מזכירות החוג קיבלה את הציון 3.9, הרבה מעל לציון של מזכירויות המסלולים האחרים במכללה. השירות יעיל ואדיב, כולל אפילו מסירת הודעות אישיות לסטודנטים, ו"היא דואגת לכולם כאילו כל סטודנט הוא הבן שלה". הציון הכולל על שירות, 70.3, הציב את המסלול במקום טוב באמצע, ותרמו לו גם בתחום הייעוץ האקדמי. לעומת זאת נשמעו טענות כלפי הנהלת החוג שלא פעלה מספיק להעלאת יוקרת המכללה- ייתכן שהמצב יישתנה כעת.

הנדסת תוכנה הוא החוג היחיד בבראודה, שהתלונן כי אין בספרייה די עותקים מספרי הקורס ההכרחיים ללימוד, וכי נוהל שגור הוא הזמנה של ספרים וקבלתם "כשכבר מאוחר מדי". בכל זאת הצליחה המכללה להשיג את הציון הגבוה ביותר במדד התנאים, 84.1, בזכות קמפוס יפה ומטופח, ובזכות זמינות גבוהה של מעבדות מחשבים מצוידות היטב.

בשנתון ממוצע יש 80 סטודנטים, וציונם החברתי - 53.2- מרשים הרבה פחות מגיבושם (שמציב אותם במקום הרביעי, טוב מבן גוריון, וזהה לבר אילן). הפער נובע, ככל הנראה, מכך שהם אינם מרבים לבלות, והדבר אינו מפתיע בעיר כמו כרמיאל. כמו ברוב חוגי המחשבים, יש בחוג רוב מוחלט של בנים, והחברויות הן בנות שניים עד שלושה אנשים, שמבלים ולומדים יחד. שלא כמו ברוב המקומות, הסטודנטים מספרים שיש להם חברים משנתונים אחרים, אולי כיוון שהנטייה לחזור על קורסים מפגישה אותם לעתים תכופות.

הסטודנטים הדהימו אותנו כשקיבלו את המקום השני בארץ בחרשנות (51.4%, רק הטכניון ניצח אותם). הם יודעים לספר על אנשים תחרותיים (מאוד, קרוב לחצי מהתלמידים במסלול הגדירו כך את חבריהם, הרבה מעל הממוצע), אבל מדגישים שאלה אינם מקלקלים את אווירת שיתוף הפעולה. כהוכחה לכך, הם לומדים יחד במידה שבהחלט אינה מצביעה על תחרותיות הרסנית (1.5, מקום טוב באמצע).

כל הזכויות שמורות © מאי 2005