דעתם של הסטודנטים: יתרונות המסלול חסרונות המסלול תדמית המסלול

המכללה האקדמית להנדסה בנגב העניקה עד עכשיו תואר BTech לסטודנטים במסלול להנדסת תוכנה. לאחרונה, שונתה תוכנית הלימודים (וכך גם רמת הדרישות מהסטודנטים) כדי להתאימה לדרישות המל"ג, לצורך הענקת תואר בוגר במדעים (BSc). אולם האישור טרם התקבל, והסטודנטים אינם יודעים איזה תואר יקבלו בסוף הלימודים. בגלל התואר וגם עקב מחסור בקורסי בחירה בשל גודל החוג, יוקרת המסלול נמוכה יחסית . עם זאת, הסטודנטים מאמינים שבעולם האמיתי (כלומר, בריאיון העבודה) יוקרה חשובה פחות מידע, ורמת הלימודים שלהם (62.9) גבוהה בהחלט. המכללה, לעומתם, מאמינה שקשה להתחרות ביוקרה, ומבטיחה (ולטענת הסטודנטים, לא תמיד מקיימת) מחשבים ומלגות למועמדים המצטיינים.

 

המכללה מציעה הנדסת תוכנה גם בקמפוס באשדוד אך סקירה זו מתייחסת לקמפוס בבאר-שבע.

אקדמי: מירוץ משוכות

תנאי הקבלה למסלול נדיבים מאד, ולאלו שלא למדו מקצועות ריאליים ברמת הגברה מציעה המכללה קורסי השלמה בשנה א'. כדי לפצות על תנאי הקבלה הקלים, מערימה המכללה קשיים לאורך הלימודים. הראשי שבהם, כנראה, הוא המרצים: הבעיה, כרגיל במסלולי ההנדסה, אינה במומחיותם (3.1, נמוכה רק במעט מהממוצע של 3.3), אלא ביכולות ההוראה שלהם: הם אינם שומרים על קשר עין עם התלמידים, אינם מקיימים דו- שיח, ומלמדים כך ש"אתה יוצא מהשיעור עם אפס הבנה. אתה רואה סינית על הלוח". על פי הסטודנטים, חלק מן המרצים השמיעו הערות בסגנון "את זה הייתם צריכים ללמוד כבר בכיתה ד'". אנחנו מסכימים שמערכת החינוך ראויה להקנטות, אבל איננו בטוחים שהרצאות הן המקום לעשות זאת. מצד שני, נראה שהמרצים נכונים לפצות על בעיות ההוראה: הם מצטיינים במשוב לשאלות (3.9, מקום שני, וגבוה מכל האוניברסיטאות) ובנגישות (מקום רביעי, אבל כאן הפסידו לבן גוריון). גם המתרגלים משמשים כוח עזר - הם ממוקדים בבעיות, ועוזרים לקראת המבחנים.

חוגים להנדסת מחשבים ותוכנה אורט בראודה טכניון המרכז האקדמי רופין שנקר אוניברסיטת בר אילן האוניברסיטה העברית המכללה להנדסה י-ם מכללת ספיר אוניברסיטת בן גוריון מכללת סמי שמעון דירוג 2005 דירוג 2006

האתגר שחשים הסטודנטים (3.7, מקום שני מבין המכללות) והחשיבה העצמאית (3.91, מקום שלישי, וטוב מכל האוניברסיטאות מלבד הטכניון) מרשימים, ואולי מרשימים מדי. הסטודנטים טוענים שהמבחנים קצרים (בזמן, לא בשאלות) וכוללים חומר ברמה גבוהה מזו של החומר שנלמד בקורס, כך שרבים נכשלים בקורסים. כדי לנסות להתמודד, הסטודנטים לומדים באופן עצמאי יותר מבכל מכללה אחרת - 14.5 שעות בשבוע - אבל הם מרגישים שההשקעה אינה משתקפת בציונים.

למכללה להנדסה דרישה ייחודית וראויה לציון, שכל סטודנט יעבור במהלך לימודיו "חשיפה לתעשייה" בהיקף של 160 שעות. זאת, כדי להכיר את "השטח" ולהגדיל את הסיכוי למצוא עבודה בסיום התואר. זה רעיון נחמד, אבל המכללה אינה משווקת את המסלול למעסיקים, והסגל אינו יוצר קשר עם התעשייה; לכן הסטודנטים נאלצים (ומתקשים) להיחשף בעצמם. הם מתייחסים לזה כאל עוד הוכחה לכך שהחוג "לא גובש ארגונית ומעשית".

תנאים ושירות: איכשהו, זה עובד

"באופן כללי הצוות האקדמי משתדל מאוד ללכת לקראת הסטודנט", וקיבל על כך את המקום השישי. אבל, הסטודנטים מתלוננים על יחס המזכירות (3.2 - מבין המכללות, מעטות קיבלו ציון נמוך יותר): "הן התחילו יפה כשהיינו בשנה א', אבל כשגבר העומס, נעשו מנוכרות", והסטודנטים מדווחים שאין להן סבלנות לטפל בעניינים השונים. ציונן הנחית את השירות במסלול למקום השמיני (עם ציון של 66.5).

הסוקרים שלנו חשבו שבקמפוס חסרים מדשאות, מקומות ישיבה ונוף; הסטודנטים חשבו שחסרים מחשבים, מזנון שיגיש ארוחת צהרים חמה וחנות עם ציוד בסיסי, ובכל זאת העניקו לתנאים במכללה ציון של 74.5 - ציון טוב מכמה מכללות ואוניברסיטאות, אולי בזכות הארכיטקטורה המדהימה של המכללה: מבנה אולטרה-מודרני מרשים ומפואר ("החללית" קוראים לו בבאר שבע).

חברתי: תחרותיים מאוד יחסית למכללה
הסטודנטים מתארים את הקמפוס כ'משפחתי', והם קיבלו על כך ציון 51.1, גבוה יחסית למסלולי ההנדסה (אך נמוך ביחס לתחומים אחרים). למרות שמעטים מאוד מהם (4.2%) בחרו ללמוד כאן בזכות חיי החברה (רק הטכניון החל את דרכו מנקודה חברותית פחות), הם מבלים הרבה (2.1 פעמים בשבוע, רק בן גוריון ומערכות מידע בטכניון מנצחים אותם), ומציינים את חיי החברה כאחד מהיתרונות של המסלול.

הפגיעה בציון שהוזכרה למעלה, באה, אולי, מכך שהם אינם מרבים ללמוד יחדיו (מקום שלישי מהסוף), אולי עקב תחרותיות גבוהה מאוד בשביל מכללה: שליש מהסטודנטים תוארו כתחרותיים, ורק בראודה עקפה אותם מבין המכללות. לזכותם ייאמר, שלא שמענו תלונות על תופעות שליליות שעשויות ללוות תחרותיות גבוהה בקורס קטן (כמו הסתרת חומר וגנבת ספרים מהספרייה).

כל הזכויות שמורות © מאי 2005